תערוכות חדשות במוזיאון פ"ת לאומנות

שתי תערוכות חדשות שייפתחו במוזיאון פתח תקוה לאמנות, לרגל אירועי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, מפנות מבט ממרחק ארבע עשורים למלחמת יום הכיפורים. שתי קומותיו של בניין "יד לבנים" ההיסטורי במתחם קריית המוזיאונים העירוני, יוקדשו לאירועי וזיכרון מלחמת יום הכיפורים ולשבר הנפשי, החברתי והתרבותי שהתחולל בעקבותיה.

בקומה העליונה תוצג התערוכה "שבר", שתציג מיצירותיה של האמנית הישראלית המתגוררת בצרפת רות ברבש, לצד יצירותיו של הצייר והמאייר שמואל כץ (2010-1926) – מאוסף מוזיאון פתח תקוה לאמנות.

יצירותיה של רות ברבש, ילידת ישראל שחוותה את המלחמה כילדה, מתארות עולם אמביוולנטי בו משחקים תמימים ואפילו כלי מלחמה משנים את צורתם באורח מסתורי. ברבש מציגה את העולם במבט אירוני, הנע בין אוניברסאליות למקומיות. העולם, כמו גם המציאות הישראלית מוצגים על ידה כמעין זירת משחק – ממנה הוצאו השלכותיו הטראגיות. בציורים מופיעים חיילים וכלי נשק, לוחמים, מטוסים וכלי רכב, ולפרקים גם בעלי חיים וצמחים, המצוירים בהשראת קטלוגים של משחקי ילדים. האופי הקליל וחסר הדאגה של הדימויים חושף את שבריריותם והיחסיות שלהם בעולם. צבעי הגואש העליזים והילדותיים אכן משמשים לתיאור משחקי ילדים אך גם משנים את צורתם ומתפרקים לחתיכות בעוצמה הרסנית המכוונת כלפי עצמם וכלפי הדימוי שהם מציגים בפנינו, בעוד חיילי המשחק משחקים בינות לשברים. ברבש, שמגדירה עצמה כמי שמחוברת מאד להוויה הישראלית, מסבירה כי גם אם ציוריה אינם מתייחסים באופן ספציפי למלחמה, נקודת המוצא שלה בסדרת הציורים היא השבר הגדול שאירע בחברה הישראלית בעקבותיה. האתוס המדמם של החלום הציוני ושברו, השבר האידיאולוגי והשבר באמון במנהיגות שנמשכים עד היום – מהדהדים בציורים דרך דימויי חיילי הצעצוע, כלי נשק, מטוסים ודמויות סיפוריות אותם היא ממקמת בסצנות מטרידות, על קו התפר בין משחקי ילדים – ו"משחקי מלחמה".

רות ברבש, ללא כותרת, 2005, גואש על נייר. צילום: אלעד שריג

בניגוד לעולם של משחקים שנפרש לפנינו בציוריה של רות ברבש, עבודותיו של הצייר והמאייר שמואל כץ מציגות תיאורי מציאות ספציפיים. הצגת העבודות זה לצד זה, מייצרת דיאלוג מרתק בין נקודות מבט וגישות אמנותיות. בתפקידו כצייר קרבי תיעד שמואל כץ מראות משדה הקרב במקומות בהם ביקר. הרישומים המוצגים בתערוכה, נוצרו במלחמת יום הכיפורים ונושאים תאריכים וכותרות הממקמים אותם במקום ובזמן קונקרטיים: פינוי נפגעים בחרמון, מזרעת בית ג'ן, גשר ל"אפריקה", גשר ביילי מעל תעלת המים המתוקים, פינוי נשק שלל בצומת "צח" וכו'. התבוננות מקרוב מגלה כי לפנינו לא רק תיאורי מציאות, כי אם נקודת מבטו של האמן הנמצא בשדה הקרב.

מרישומיו של שמואל כץ עולה מעין קינה על עולם תמים שנחרב. ברישום בית ג'אן למרגלות החרמון, חיילים, תרנגולות, חמורים, כלי רכב צבאיים, עצים, הרים ושמיים מתמזגים כולם לצבעוניות מרצדת אחת – כל הטבע נצבע במציאות המלחמה. החמורים של כץ נדמים אנושיים כמעט לצד כלי הרכב המלחמתיים. ברישום עמדת טילים (1973) הנוף הראשוני, שהוא כמעט נוף של כוכב בחלל החיצון, נשלט על ידי הטכנולוגיה: ההר נקטם, נפצע על מנת לבסס בו עמדת טילים. לא רק זאת אלא שאותו טבע בראשיתי, שהוא משאת נפש האדם, הופך לאיום קיומי עבורו בדמות לוע הר געש. רק ממעוף הציפור יכול אדם להבחין בעמדות הטילים, בעוד שהמטייל בסביבה אינו חש באיום, וכך הופך הנוף למסוכן שבעתיים. בתמונות אלה פורש שמואל כץ כתב אזהרה לאדם: המלחמה הופכת את הנוף למנוכר לאדם, והדברים אינם כפי שהם נראים.

שמואל כץ, ארוחה בשדה, 1973, ליטוגרפיה. צילום: מידד סוכובולסקי

בגלריית האוסף, שבקומת הקרקע, יוצגו מכתבים של נופלים במלחמת יום הכיפורים מאוסף ההנצחה של יד לבנים, לצד יצירות מן מאוסף המוזיאון של לאה לבנה, יונה לייניק, יוסף קוסונוגי, אריה רזניק וישעיהו שיינפלד ויצירות של אמנים שלחמו במלחמת יום הכיפורים כדוד וקשטיין. כמו כן יוקרן הסרט מלכוד 73 בבימוייה של נורית קידר ובהפקתו של מוש דנון. התערוכה מבקשת ליצור שיח או מפגש בין הלוחמים שנפלו (או החומרים שנשארו אחריהם – מכתבים) לבין לוחמים שנשארו בחיים, בניסיון להבין את השבר שנוצר בעקבות המלחמה מנקודת המבט של היום. אוצרת: סיגל קהת-קרינסקי

התערוכות פתוחות לקהל. מכתבי הנופלים יוצגו עד 11/5 והתערוכה "שבר" תוצג עד  2/6 .

מוזיאון פתח תקוה לאמנות ממוקם בקריית המוזאונים – בית "יד לבנים" ברחוב ארלוזורוב 30, פ"ת.