שקיפות והשקפה

פרשת השבוע שלנו - "כי תבוא", פותחת בפרשייה שנקראת וידוי מעשרות. לאחר שהיהודי הפריש את מעשרותיו הוא מגיע לבית המקדש פעמיים בסבב של שבע שנים ומתוודה לפני ה'.

בסיום הווידוי נושא היהודי תפילה מעניינת: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש".

מה פירוש המילה השקיפה? מה בדיוק מבקש היהודי מהקב"ה לראות באופן מיוחד? ומדוע מציין שההשקפה תהיה ממעון קדשו של ה' מן השמים?

רש"י מפרש את המילים "השקיפה ממעון קדשך" - "עשינו מה שגזרת עלינו עשה אתה מה שעליך לעשות שאמרת אם בחוקותיי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם".

יש כאן מעין בקשה לתשומת לב מיוחדת, בקשה מה' שהגשמים יהיו התניה בינינו. הגשמים הם שפע עצום - עצמתי שמקשר בין השמים לארץ וצריך להיות בחסד - לפי כמות המשקעים הנצרכת, בזמן המדויק וביצירת והגדלת מאגרי מים.

אני מאמין שכשהיהודי אומר זאת הוא מסתכל כלפי מעלה מישיר מבט כלפי אביו שבשמים ומייצר באופן רוחני את הקשר בין מעלה ומטה. יסוד החיבור בין העולם הרוחני העליון לעולם החומר בארץ מתקשר ע"י גשמים וע"י תפילה. זה מה שמחיה את הארץ.

רש"י הבין את זה מהמשך הפרשה שם כתוב (כח, יב): "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו". שני הכתובים הללו משלימים זה את זה ומלמדים את החיבור המושלם בינינו לבין הקב"ה בתפילה ובגשם, ברוח ובחומר, למעלה ולמטה.

אם נדרוש את המילה "השקיפה" יש לזה משמעות של שקיפות. אנחנו מסתכלים למעלה והקב"ה מלמעלה מסתכל עלינו - אנו רוצים יחד להתחבר, לחזור לזרימת החיים בה יש תקשורת בין בורא העולם לברואיו. זו גם כוונת רש"י שאנו אומרים לה' שעשינו מה שביקש ולכן הוא יעשה מה שהבטיח לנו. וזו הנקודה של כל הפרשה שכאשר אנו מחוברים לה' המציאות משקפת לנו טוב

ככל שנבנה חברה, ילדים וממילא מבוגרים מחוברים לבורא עולם - נמצא מציאות חיים ואנשים שהשלמות משתקפת מהם ומקרינה לעולם כולו.

שבת שלום ומבורך!

לעמוד הראשי של פ"שנטו