שואה וכדורגל

תלמידי כיתות י' בבתי הספר בפתח-תקוה משתתפים כבר 3 שנים, לאורך כל השנה, בפרויקט מיוחד שמתקיים באיצטדיון הכדורגל העירוני בפ"ת ובהנחיה המקצועית של בית טרזין.

בית טרזין הוא בית בקיבוץ גבעת חיים איחוד, שהקימה עמותת "הקרן להנצחת זכר חללי גטו טרזין", שהוקמה ע"י ניצולי גטו טרזין (צ'כיה), ומטרתה לשמר את הקשר בין הניצולים ומשפחותיהם בארץ ובעולם. לזכר יהודי גטו טרזין, ששימש את הנאצים כמחנה ריכוז ליהודי מרכז אירופה, הוקם מוזיאון רשמי להנצחה בגבעת חיים איחוד, שם יש גם מרכז חינוכי, והוא משמש כמקום הכמעט יחידי בארץ שמספר סיפור שהוא לא על פולין, אלא על מרכז אירופה.

הפרויקט המשותף, מתקיים כאמור בפ"ת, בשיתוף עם מחלקת החינוך בעיריית פ"ת והנהלת האיצטדיון בראשותו של מר אבי סמובסקי. יום העיון לתלמידים מתקיים כולו באיצטדיון, כאשר הוא מתחיל בישיבה של התלמידים ביציע העליון מול המגרש הריק. המדריך מפנה את תשומת לב התלמידים לכך שאיצטדיוני כדורגל יכולים להיות גם דבר רע, ומתחיל לשוחח עם התלמידים על השואה.

בין היתר מועבר הסיפור ההיסטורי של הגטו וליגת הכדורגל שהתקיימה בו – "ליגת טרזין".  התלמידים עורכים סיור בחדר ההנצחה המיוחד שנמצא באיצטדיון לזכר יהודי טרזין, ובו מסופר הסיפור המלא. מדובר בתערוכה שהועברה במלואה מבית טרזין לפ"ת כמקום של קבע ומהווה למעשה את אחד מחדרי הצפייה באיצטדיון. החדר הייחודי עוצב ביוזמתו של מר מאיר שמיר, שהוא בעצמו נצר למשפחת יהודי טרזין, והוא גם מממן את כל העלויות של פרויקט חינוכי חשוב זה.

הייחוד של האוכלוסיה שהגיעה לגטו טרזין הביא לפעילויות הספורט, האומנות והחינוך הרבות שהתקיימו בתוכו. ידוע כי הגרמנים השתמשו בספורט לצרכי תעמולה, כמו גם בנושאים אחרים: אומנות, בתי קפה, קונצרטים וכדומה. כל זאת על מנת להסתיר את האמת – בבחינת 'אם יש כדורגל, סימן שהכל נורמלי'. מחנה טרזין הוא היחיד שהוצג ע"י הנאצים לעולם, ולכן היחיד שמתועד עד היום.

בהמשך יום העיון מדברים המדריכים עם התלמידים על התנהגויות רלוונטיות להיום, כולל דוגמאות כיצד המון אדם יכול להשפיע על אדם בודד. בדיון משולב הסיפור של הנוער ההיטלראי ושטיפת המוח שהביאה לגלי הרוע באותה תקופה. כידוע, איצטדיוני הכדורגל הם סביבה בעייתית מבחינת ההתנהגות, כך שהפרויקט הזה תורם גם להעלאת המודעות לבעייתיות של אלימות וגזענות שקיימת גם היום.

עודד ברידא, מנכ"ל בית טרזין: "הפרויקט מחבר את התלמידים בפ"ת לעיר. רבים מהם אינם אוהדי כדורגל ולכן לא ביקרו בו. יש בו אוירה ייחודית מאוד. החלטנו לקרוא ליום העיון בשם 'ספורט ורוח האדם'. הפרויקט מתקיים זו השנה השלישית, בתקוה שהוא יימשך ויתרחב. יש לו חשיבות רבה, והוא מהווה עוד חוליה במלחמה בגזענות ובאלימות. צר לי שמשרד החינוך לא מעורב בכך, אך יש לנו שיתוף פעולה מצויין עם עיריית פ"ת ועם צוות האיצטדיון על כל עובדיו, שמצטרף למאמץ חינוכי בפעילות בוקר – אנחנו מקבלים יחס נהדר ועזרה בכל נושא, וכן בטיפוח חדר הזיכרון. אנחנו גם מקבלים תגובות חיוביות מאוד מהמורים והתלמידים".