על רעב ושפע

זוג  נפאלים חשוכי ילדים ביקשו ללכת אל הנזיר המקומי ולקבל ממנו ברכת פוריות.

הנזיר התנה את ברכתו בכך שכשהילד יגיע לגיל שלוש הוא יעבור להיות חניכו של הנזיר.

הזוג קיבל את התנאי, הילד נולד אחרי תשעה חודשים וכשהגיע לגיל שלוש הוא עבר להתגורר עם הנזיר שהפך למדריך הרוחני שלו.

במהלך החניכה הילד קיבל כל יום צלחת מלאה אורז שהזינה את גופו.

יום אחד הגיע להתארח אצל הנזיר סוואמי (קדוש הודי). הנזיר ביקש מהילד למסור את צלחת האורז שלו לסוואמי שלא אכל ארבעה ימים במהלך מסעו.

הילד שהבין שהוא צריך למסור את מזונו היחיד לסוואמי ולהישאר רעב עד למחרת, סרב לבקשה. הנזיר חזר וביקש ביתר תקיפות מהילד להעביר את מזונו היחיד לסוואמי, והילד התעקש לא לקיים את הבקשה.

הנזיר ציווה על הילד למסור את מזונו, ולא - יגרשו מעל פניו. בלית ברירה הסכים הילד להעביר את צלחת האורז שלו לסוואמי.

כשסיים הסוואמי לאכול, סיפר לו הנזיר שהאוכל שלו הגיע מהילד ולכן הוא מבקש ממנו לברך את הילד.

הסתכל הסוואמי בעיני הילד ועצם את עיניו ואמר:

"אני מברך אותך שמהיום ועד עולם תהייה רעב רק אחרי שהצלחת שלך תהייה מלאה במזון".

איזה ברכה מעוררת השראה!?

כמה פעמים אנחנו מרגישים רעבים מבלי שהגוף שלנו באמת זקוק למזון...?

כמה אנחנו מתאווים לאהבה, לכסף, לקריירה ועוד דברים שבחלקם מתבטאים ברעב פיזי...?

כמה נחמה ושלווה יש בתחושת השפע והמלאות ביכולת להיות רעב באמת כשהאוכל כבר ישנו, בלי לחוש אף פעם מחסור!

לכתבות נוספות של יהודה בנך בנושא תודעה חופשית

יהודה בנך - כלכלן, מאמן אישי ועסקי מוסמך, דאן 2 קארטה, מתרגל מדיטציה ונון-דואליטי.

Master NLP Practitioner, HypnoCoach Pracrtitioner

הדף העיסקי של יהודה בנך בפורטל פ"תנטו

האתר של יהודה בנך