על סמוראים ביפן

הלוחמים היפנים העשויים ללא חת היוו מקור השראה בלתי נדלה לשפע של אגדות, מיתוסים ומיתולוגיות בכל רחבי העולם. כבר אלפי שנים שהסמוראים הם שם נרדף לחוזק ועוצמה פיזית ומעמדית, אך מה אנחנו באמת יודעים עליהם? כיצד החלו את דרכם בממלכת יפן האדירה? מהו מקור כוחם? ומדוע הם לא קיימים גם היום? במסגרת טיול מאורגן ליפן ניתן לראות עד היום באזורים השונים ברחבי המדינה, זכר לתרבות הלחימה המרתקת הזו ובתוך כך לקבל גם הצצה לתרבות המיוחדת של האומה היפנית. רגע לפני שאתם אורזים מזוודה ומצטרפים למסע המרתק, הנה כל מה שאתם צריכים לדעת על הסמוראים.

מי הם הסמוראים?

בתקופה הטרום תעשייתית ביפן, כונו בני מעמד האצולה הלוחמת במדינה בשם – "סמוראים". משמעותו המילולית היא: "לשרת". ביפן המסורתית, לסמוראים היה מעמד חשוב מאוד. הם תפסו מקום של כבוד במארג התרבותי המקומי ונחשבו לחלק בלתי נפרד מהמערכות החשובות במדינה. הם היו מקור הכוח הבלתי מעורער ביפן, זאת מבלי לערער על סמכויותיו של הקיסר היפני. לו היינו נדרשים לתאר את הסמוראי הממוצע במספר מילים, הרי שהם וודאי היו: נחישות, התמדה, כוח פיזי עצום ונאמנות. התכונות הללו, הקנו להם כבוד רב בקרב  העם, כשהקודים התרבותיים הנוגעים למלאכת הלחימה נשמרים באופן קפדני מאוד, כמו גם היחס ביניהם, ניהול הקרב, היחס לאדונם והאופן בו מנוהלים מאבקי כוח פנימיים.

עלייתם של הסמוראים לשלטון

הכירו את שבט מינאמוטו ואת שבט טאירה. שני השבטים היפנים שחיו בשטחה מראשית המאה ה-12, הפכו אט אט לשני שבטים ענקיים. לכל אחד מהם היו אויבים משלו, כל אחד חי בשטח אחר ברחבי יפן, אך היה להם דבר משותף חשוב: שניהם הפכו לכוח פוליטי רב, כזה שאי אפשר להתעלם ממנו. ברבות השנים, ראש משפחת טאירה הפך לאחד האנשים החשובים ביפן והקים את ממשלת הסמוראים הראשונה בהיסטוריה המקומית. ממשלה זו הפכה את יפן למדינה הנשלטת על ידי לוחמים. כמה עשרות שנים לאחר מכן, מלחמה מקומית חיסלה את שבט טאירה והסתיימה בניצחון של שבט מינאמוטו. הקוד הנוקשה של הסמוראים נשמר מאז לאורך כל שנות קיומם. הם שמרו על קור רוח, נאמנות אישית וכבוד גם בין יריבים והקפידו על דו קרב הוגן. המנצח החדש משבט מינאמוטו החליט שלא להפוך לקיסר, אלא לשוגון – שליט צבאי. מאז הפכו הסמוראים לבעלי מעמד גבוה במיוחד, כמעט שווה אצולה.

תום עידן הסמוראים

השנים חלפו, והסמוראים הפכו לעובדה קיימת ועוצמתית במיוחד בממלכה היפנית, אך כפי שההיסטוריה מגלה לא אחת, לא לעולם חוסן. שנת 1868 עמדה בפתח והשליט החדש העונה לשם מיג'י החליט לעצב את יפן מחדש ולהקנות לה צביון מערבי יותר. אט אט איבדו הסמוראים מכוחם. על אף שעדיין קיבלו שכר מהממשלה, הוקם תחתם צבא סדיר מודרני שנועד להחליף את שלטונם הצבאי המסורתי יותר, נאסר עליהם להרוג איכרים שהתנהגו אליהם בחוסר כבוד וגם נשללה מהם הזכות לשאת נשק בציבור. המערב חלחל אל האומה היפנית וגם העם הפסיק לחוש יראת כבוד אל מול הסמוראים המיושנים והכוחניים. הסמוראים מרדו לא אחת, כשמלחמתם האחרונה ככל הנראה התרחשה בשנת 1877.

הסמוראים נכנעו. ככל שחלף הזמן, הם צפו בכוחם ההולך ואוזל. המשכורת החודשית שלהם קוצצה עד שקיבלו מענק חד פעמי, כוחם הפוליטי אבד ורבים מהם החליטו להצטרף אל מערך הלחימה החדש, במקום להמשיך ולמרוד. הסמוראים שלא רצו ללחום, העדיפו להשתלב בכלכלה המקומית ולאחר מלחמת העולם השנייה בשנת 1948, בוטל מעמדם לחלוטין.