עורו כחולים, עורו

אני מודה, בשנים האחרונות הלכה ודעכה האש שלי, ואני מוצא את עצמי מגיע פחות ופחות למשחקים. העונה, נשבר כל שיא אפשרי של ביזיון, והפועל עלולה לרדת לליגה א'. דווקא בעת הזו, תפקידנו כאוהדים נמדד. עכשיו, היום, עורו כחולים!

מועדון הפועל פ"ת, או החלקיקים האחרונים מההריסות שנשארו בו, עשה הכל, אבל הכל, כדי שאוהד אופטימי ושוחר נאמנות כמוני, יברח מהחיידק האלים שנקרא אהדת הכחולה. מאז התחלתי לאהוד את הפועל בתחילת המילניום, בימי מוטי קקון, ניב טל, יוסי רוזן ויוסי שבחון העליזים, הקערה הטלטלה, הכל נרמס, לא נשאר אבק אדם מהאגודה שאני כל כך אוהב, ואליה נשבעתי אמונים בעקבות הסיפורים על סבי ז"ל, שהעריץ את האימפריה וסגד לסטלמך ז"ל.

זכיתי לראות ימים לא רעים בכלל, עם ניצחונות זכורים כמו בדרבי הסמוראי המפורסם, גביע הטוטו בו זכינו עם דרור קשטן על הקווים, שני משחקי עלייה בלתי נשכחים, וכן, גם עונות עגומות וטלטלות בין הליגות. בין לבין, ניהלתי אתר אינטרנט מצליח שסיקר את הכחולה שמונה שנים, הגעתי לאימונים כדי לתמוך ולדרבן, הכרתי אנשים נהדרים ביציעים. הסרט הרומנטי סוחט הדמעות ששמו הפועל פ"ת לא מצא מנוח, אבל גם אותי שברו.

אלא שהיום, בעוד הקבוצה הגיעה לשפל שהתחתית ממנו היא היעלמות סופית מהנוף, אני רוצה לקום ביחד אתכם כמו עוף החול ולהציל את הקבוצה המרגשת הזו. החלטתי ביני לבין עצמי, שלקראת המשחקים שיבואו לטובה בפלייאוף התחתון של הליגה הלאומית, אשלוף את הצעיף מהבוידעם, ואצא למסע – מסע שמשימתו היא השארת הפועל פ"ת בלאומית ומניעת קריסה לליגה א'. אני לא מתבייש, זה המצב ואנחנו עכשיו צריכים להסתכל עליו נכוחה לפני שיהיה מאוחר מדי.

את אלה שאיבדו את היכולת לאסוף את הכוחות מחדש, אני מבין. אבל לכל השאר, שניצוץ עוד בוער בלבם, ולא מוכנים בשום פנים ואופן לוותר על הדבר הזה שאנחנו אוהבים, אני קורא. בואו כחולים, בואו מכל קצוות העיר וקצוות הארץ, בואו ונוכיח. נוכיח שהמועדון הזה איננו בר מינן, ועם אנשים טובים – אפשר להסיט את הרוח, והמפרשים יובילו לכיוון אחר.

אהבה לקבוצה כדורגל נמדדת בשעות הקשות ביותר. אנחנו ללא ספק בשעה הקשה ביותר. אנחנו לא רוצים להיות בספר הזיכרונות של הכדורגל הישראלי, כדבר שנעלם ונשאר בארכיון בלבד. גם אם לא נשחזר ימינו כקדם, המאבק על עצם קיום המועדון – שווה את שינוס המותניים.

אני מאמין שהמצב קשה מאוד, קריטי, אבל המטרה אפשרית לביצוע בדם, יזע ודמעות. עם מאות כחולים שיתמכו בגאון, שחקנים שיידבקו בטירוף שלהם ומאמן שקול כמו תומר קשטן – נצליח לצאת בעור שינינו מהסיוט שקמנו אליו באפריל 2018. אולי במאי, מי יודע, אולי יום אחד אקרא שוב את שורות אלה בפאתוס ואגיד: "וואלה, איך התגברנו". בהסתכלות על הפרויקט המדהים של אלונה ברקת בב"ש או זה של שירצקי בק"ש, אני אומר לעצמי: "וואלה, בואו נחלום, אפילו שאנחנו כרגע על סף תהום."

שחקן עבר של המועדון שוחח איתי בימים האחרונים ואמר: "לוותר על המועדון וזהו? זה משהו שהאוהדים לא רק שלא צריכים לעשות, הם אפילו לא צריכים לחשוב עליו. לא מוותרים. לא מתייאשים. זה הדבר הכי לא מתקבל על הדבר שיש. ועל אוהדי הפועל אני סומך, מהבחינה האנושית, מהבחינה האיכותית, מכל בחינה אפשרית – האוהדים שלנו זה קהל חד פעמי בכדורגל הישראלי".

אז פלייאוף תחתון, אנחנו מסתכלים לך בלבן של העיניים. עכשיו בואו נשים את כל המחלוקות בצד, באופן נחרץ וחד משמעי. עכשיו בואו נאסוף את השברים. תומר, אנחנו חיילים במשימה שלך.

לחדשות נוספות על הפועל פ"ת - לחצו כאן

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק פ"ת נטו