מפגש כדורגל בטעם של פעם

קבוצת הכדורגל של מכבי פ"ת תעלה היום לכר הדשא באיצטדיון ר"ג למשחק חצי גמר גביע המדינה מול מכבי נתניה, במטרה לפגוש את נשיא המדינה שמעון פרס במשחק הגמר שייערך בחודש הבא.

אבל אם לומר את האמת, בשנים האחרונות לאוהדי קבוצות הכדורגל בפ"ת אין הרבה רגעים של נחת, וגם זה נכתב בלשון המעטה. וכשההווה אפור, מה שנותר הוא בעיקר להתרפק על העבר. בשבוע שעבר נערך מפגש נוסטלגי בין כמה משחקני העבר של הפועל ומכבי פ"ת. וכשאומרים מפגש נוסטלגי, אין מקום מתאים יותר לארח מפגש כזה, מאשר ביתו של גדול אוהדי הפועל פ"ת – ניסים קלדרון, שגם חוגג בימים אלה את יום הולדתו ה-70. לבית, שכידוע משמש גם כמוזיאון להיסטוריית הכדורגל, הגיעו בבוקר אביבי שחקנים שהיו שותפים לתקופות הגדולות של שני המועדונים.

האורחים עיינו בקפדנות והתרגשות יוצאת דופן בתמונות, קטעי העיתונות, מזכרות ושאר פריטי התיעוד, ולשאלתנו התמימה: "על מה ההתלהבות הגדולה?" ענו כולם פה אחד: "אנחנו מתלהבים מהסמל". במשפט קצר ואמיתי זה ניתן אולי לסכם את ההבדל הגדול בין הכדורגל של פעם לזה של היום. כדורגלנים בשנות השבעים לחייהם, מסתכלים בתשוקה כה גדולה על קטעי עיתונות משנות החמישים של המאה הקודמת כאילו מדובר בעיתון של היום, מזהים כל אירוע וכל דמות. "הזכרון שלנו מאותה תקופה הוא מצויין, במיוחד בנושא הכדורגל".

בני מזרחי, כדורגלן מכבי פ"ת משחזר: "כשיחקתי בקבוצת הנוער של מכבי יהודה פ"ת (על שם יהודה בכר) הגיעו 3,000 איש למשחקים. מכרו כרטיסים". בני הספיק גם לשחק בקבוצת הבוגרים של מכבי פ"ת, לפני שהפך למאמן כדורגל. "לא היתה התנשאות. הכוכבים נתנו כבוד למי שעלה מהנוער. המועדון נתן זוג נעליים אחד בשנה לכל כדורגלן. כשנקרעו הנעליים, קנינו מכספינו הפרטי". יתר החברים מאשרים את דבריו ומוסיפים: "מה שמעניין את הכדורגלנים של היום זה הצבע של הנעליים והתסרוקת".

גיורא קפלן, מגן ובלם הפועל פ"ת, ששיחק בקבוצה עם נחום סטלמך ובועז קופמן, ובעל מספר הופעות בינלאומיות במדי נבחרת ישראל: "אבי, דב קפלן, היה ממקימי הפועל פ"ת. הוא גם הקים את הועד למען השוטר בפ"ת". גיורא, שהפך לאחר פרישתו מכדורגל לבנקאי בכיר, הוא היום פנסיונר. יחד עם יתר החברים הוא מעיין בכמות החומרים האדירה שבביתו של קלדרון, ומסביר: "הזכרון הרחוק של האדם הוא הרבה יותר טוב מכל דבר אחר". קפלן משחזר את הזכיות הגדולות באליפות: "קיבלנו בונוס - כוסות עם ציורים של שחקני כדורגל מחו"ל. זה היה מענק האליפות".

מימין לשמאל: סלובטיק, רוטקוביץ', קלדרון, קפלן ומזרחי.

החברים נזכרים ב"ציפור הכחולה", שהיתה מקום הבילוי המרכזי בפ"ת של פעם (פרט לכדורגל כמובן), ובמקרה או שלא במקרה היתה סמוכה לביתו הראשון של ניסים קלדרון ("גדר משותפת הפרידה בין חצר הבית שלי והחצר של הציפור הכחולה"), וממשיכים לעיין בחומרים, להתווכח, לזהות כל אירוע, מאמן, שופט, ואפילו כל "כסח" שמישהו ביצע. "אפשר להיות כאן יום שלם. המקום הזה הוא הסטוריה מהלכת – ממש אינציקלופדיה", הם מציינים ומוסיפים: "זו היתה תקופה בתולית. חוץ מכדורגל לא היה כלום בפ"ת. אנחנו רוצים לחזור לימים של פעם". לשאלה על פשר ההבדלים בין התקופה של אז והיום הם עונים מיד: "חינכו אותנו אותנו להגיע בזמן לכל אימון וכל משחק. מי שבא לא מסופר או מגולח לא הורשה להיכנס. עד היום אנחנו לא מאחרים לאף מקום".

דוד רוטקוביץ', מגן ובלם בהפועל פ"ת, ששיחק כמובן גם הוא באותה קבוצה גדולה, מוסיף באותו נושא: "חינכו אותנו להיות בני אדם. לכבד את היריב, גם אם היה מדובר בדרבי, או בכל קבוצה אחרת. לכבס את הכביסה המלוכלכת בבית. לא כמו שקורה היום, כשחברי הנהלה מקללים אחד את השני בתקשורת". ניסים קלדרון מצטט באותו הקשר משפט ששמע לאחרונה: "היום הפועל פ"ת זה כמו ספר תורה - כל שבוע פרשה אחרת...". רוטקוביץ' מוסיף: "למשחקים של קבוצת הנוער הגיעו 4,000 צופים. בתקופה ההיא, כל קבוצת הנוער עלתה לבוגרים: ויסוקר, קשטן, אברהם סעיד, ציון שרעבי, אורי קרני, ועוד...".

נתן סלובטיק, מגן שמאלי במכבי פ"ת, משחזר: "התחלתי כחניך במכבי צעיר. אחי הגדול הביא אותי למכבי פ"ת". נתן משתף אותנו בסיפור אמיתי: "אפשר לומר שאני זה שגיליתי את רחמים טלבי, הקיצוני הימני המפורסם של מכבי ת"א. באחד המשחקים במסגרת קבוצת המילואים של מכבי פ"ת, רחמים טלבי עבר אותי בקלות במשך כל המשחק. לאחר מכן הוא הפך לשחקן גדול, ואני הסקתי את המסקנות והפכתי לעסקן". סלובטיק, שניהל עד לפני מספר חודשים את אגף הכדורגל של מרכז מכבי במשך 40 שנה, הוא חבר מזכירות ההתאחדות לכדורגל עד היום, כנציג מכבי ישראל.

החבר'ה מתקשים להיפרד, וממשיכים להתפעל מביתו של ניסים קלדרון ולשתף בחוויות, אבל הנשים שלהם כבר סיימו לסדר את השיער במספרה, ומחכות להם לארוחת צהריים. ועד הביקור הבא, נאחל לאוהדי הכדורגל בפ"ת ימים טובים יותר, ולקלדרון שנהנה תמיד לארח ("הבית פתוח לכולם"), המון מזל טוב ושנים רבות נוספות של חוויות, ומי יודע – אולי גם תארים וגביעים נוספים לאוסף המוזיאון.