מה מצחיק בפורים?

פרשת השבוע בפורטל פ"ת נטו עם רם פז הכהן. והשבוע – האם פורים באמת כל כך מצחיק?

"מה אתה עושה?" שאל אותי השתיין היושב מול מצבור של בקבוקים ריקים ומלאים של יין.

"אני שותה", השיב השיכור נוגות.

"למה אתה שותה?" שאלתי.

"כדי לשכוח" ענה השיכור.

"כדי לשכוח מה?" שאלתי תוך שאני חומל עליו בליבי.

"כדי לשכוח את חרפתי" התוודה השיכור, מרכין ראש.

"מה היא חרפתך?" המשכתי לשאול, במטרה לעזור לו.

"חרפתי היא חרפת השתייה" חתם השיכור את דבריו ונעטף שתיקה עמוקה...

(הנסיך הקטן)

עוד רגע מתקרב אלינו חג פורים. נקרא מגילה, נשתה ונחגוג. אבל בואו נשים לב – למה עשינו את זה? האם הסיפור של פורים באמת כל כך מצחיק?

הבה ניזכר בסיפור המגילה. אחשוורוש שולט על עם ישראל בגלות ואין בית מקדש, המן רוצה להרוג ולהשמיד את עם ישראל, מרדכי ואסתר מצילים את ישראל תוך שאסתר מקריבה את עצמה ונמסרת לגוי. ו...אנחנו עדיין תחת שלטונו של אחשוורוש ואין לנו בית מקדש. אז ניצלנו מצרה אחת. אבל את שורש הבעיה לא פתרנו.

כנראה הסיפור של פורים כבר לא כל כך מצחיק, הוא אפילו ממש עצוב. זו גם הסיבה שחז"ל הסבירו מדוע לא אומרים הלל בפורים כי היינו ונשארנו עבדיו של אחשוורוש!

אולי השתייה נועדה דווקא להקל קצת על המבט הזה, אבל אם לא נפסיק לשתות, נשאר לעד במעגל החרפה כמו השיכור בסיפור. לכן דווקא מתוך פורים צריך מיד להתכונן לפסח, לגאולה. להפסיק להיות עבדי פרעה או אחשוורוש או מה יגידו ולהתחיל להיות עבדי ה'. כך תהפוך השמחה ותתעצם. משמחה של כיסוי והעלמה, לשמחה של גילוי ופתיחות. גם בחיינו.

כדאי לשים לב כמה אנחנו מנציחים רגעי שפל ומכסים אותם, ואיך במקום זאת נמצא את נקודת השמחה המסתתר בהם ונדע לפתח אותה לנקודת האור של הגאולה.

שבת מלאת שמחה ושלום לכולם!

לעמוד הראשי של פ"שנטו