מדודו אהרון ועד סגן הרמטכ"ל

יום ראשון התחיל עם הצעת נישואין שכל עולם ואשתו דיבר עליה והתרגש, חוץ מאחת – אמא של החתן המיועד, ציפורה אהרון - האמת ציפורה? גם אני לא מבין מה היא מצאה בו. שירים לא משהו וגם חמות לעתיד לא מציאה...

ביום שני מושיקו שלנו נכנס לדיכאון עמוק עד שאוהביו החלו לחשוש לחייו והם החליטו לפנות לנשיא המדינה שיחון במיידית את הנשיא לשעבר. אולי נפתח בסלוגן חדש למען שחרורו: "שחררו את משה, תחזירו לגילה את החיוך".

ביום שלישי התיכוניסטים פצחו בשביתה, ובגלל מה? בגלל שהטסטרים והמורים שובתים. איזו מקוריות - גם אני פותח בשביתה ביולי אוגוסט עד שהילדים יפסיקו להתיש אותי נפשית וכלכלית...

יום רביעי הגיע – יום טעון במיוחד, יום שהרגש עולה מדרגה. יום שהפוליטיקאים שלנו ובראשם ראש הממשלה נותנים נאומים פופוליסטים וטרחניים, ובמקום לדבר על ניצולי השואה הבודדים שנותרו, מדברים על האנטישמיות הגואה בעולם ועל הדרך סוגרים חשבונות אחד עם השני.

יום חמישי - כל הרשת גועשת על נאומו של סגן הרמטכ"ל. כל מפלגות הימין ופוליטיקאים שמחפשים כותרות אומרים שהוא אמר דברים שלא היו צריכים להיאמר. אבל מה לעשות שהוא אמר אמת שלא נעים לשמוע אותה!?

סופשבוע נעים והעיקר שיש לנו ארץ נהדרת!

לבלוג של יניב הדרי