"לא מגיע לו שאני אסלח לו!"
שמעתם בעבר את המשפט הזה או אולי אמרתם אותו בעצמכם?
למי בעצם מופנית הסליחה?
כשאני נפגע ממישהו ואני יכול לבחור האם לסלוח לו או לא, מי בעצם נהנה מהסליחה - אני או הוא?
במקרים רבים, אנשים מסרבים לסלוח לזולתם על עלבון ופגיעה מכיוון שהם לא מוכנים להסכים עם המעשה ולכן הם משמרים את הכעס או הפגיעה והם מאמינים שהם "נוקמים" בפוגע על מעשיו.
אלא שלמעשה הם אלה שנפגעים משימור הרגש. כי הרגש השלילי כמוהו כחומצה קטלנית שפוגעת במיכל שמכיל אותה ולא במי שהיא מופנית כלפיו.
כשאני כועס ונוטר איבה אני פוגע בשלווה שלי, בתחושת האושר וגם המערכת החיסונית נחלשת ויש גם מחיר אנרגטי שאני משלם על שימור הרגש.
לכן, עלי למצוא את הדרך לשחרר את הרגש, עבורי ולא עבור זולתי. אני סולח בשבילי ולא בשבילו, ולכן זה מגיע לי קודם כל ולא לו.
חלק גדול מהקושי בשחרור הרגש נובע מהאמונה שהסליחה היא מתן אישור או קבלה של המעשה שנעשה וגרם לכעס וזה לא נכון. יש להפריד את האי ההסכמה למעשה מהרגש על המעשה. אני יכול להתנגד לכך שיפגעו בי ואף להתרחק מהפוגע עד לניתוק הקשר איתו, אך זה לא אומר שאני חייב להחזיק בכעס.
הכעס לא משרת אותי ולכן אני משחרר אותו וסולח, ועדיין אני נוקט בכל הצעדים הנדרשים להגן עלי.
בדרך כלל כשאני אשחרר את הכעס אני גם אגלה שהפגיעה לא באמת הייתה כל כך כואבת, וגם הכוונה של הפוגע לא בהכרח הייתה שלילית והיא הייתה יותר לטובתו מאשר לרעתי.
אז לקראת יום כיפור שהוא גם יום הסליחות, אני ממליץ לכולם לשחרר כעסים ולסלוח, לא בשביל האחר עליו כועסים, אלא כל אחד עבור עצמו ובעיקר לסלוח לעצמכם על כל הפעמים שהאשמתם ושפטתם את עצמכם לחומרה...
למאמרים נוספים של יהודה בנך בנושא תודעה חופשית
יהודה בנך - כלכלן, מאמן אישי ועסקי מוסמך, דאן 2 קארטה, מתרגל מדיטציה ונון-דואליטי.
Master NLP Practitioner, HypnoCoach Pracrtitioner
הדף העיסקי של יהודה בנך בפורטל פ"תנטו