לערבב ולהתחיל מחדש...

שלום לכולם, השבת נקרא את פרשת "נצבים" - שתמיד נקראת לפני ראש השנה. "אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלוהיכם", ומה עושים בהתייצבות הזאת? שומעים קול שופר.... ולמה? חכמינו לימדו אותנו - כדי "לערבב את השטן".

מי זה השטן הזה? כיצד תקיעה השופר "מערבבת" אותו? מה זה בכלל "לערבב"? ואיך הוא לא קולט משנה לשנה שאנחנו מערבבים אותו? על כל השאלות האלה ננסה לענות בעזרת ה' אז קצת יותר עמוק ויותר כבד אבל שווה לפתוח איתו את השנה החדשה...

רש"י כבר התמודד עם השאלות שלנו ונתן תשובה קצרה: "כדי לערבב - שלא ישטין, כשישמע ישראל מחבבין את המצוות - מסתתמין דבריו". במבט פשוט זה נשמע כאילו אנחנו מבלבלים אותו. אבל ננסה עוד קצת להעמיק בדברי רש"י ונראה שזה הרבה יותר פנימי...

כמה דורות אחרי רש"י, ר' משה מקוצי כותב את ספרו "ספר מצוות גדול" ושם הוא מביא מדרש שהשטן שומע את השופר הוא חושב שהגיע המשיח ואז כבר אין מוות וממילא אין לו תפקיד יותר ואז הוא מתנהג כמו אדם שנזכר ביום המיתה שלו ואין לו כוחות להגיד דברים רעים עלינו.

בואו נשאל שוב את השאלות עם קצת יותר פירוט:

1. מיהו אותו שטן?

2. מדוע התקיעה שלנו לא מאפשרת לו לקטרג? לפי רש"י שהוא רואה שישראל אוהבים את מצוות השופר, הרי הוא יכול לטעון על מצוות אחרות שאיננו מחבבים אותם... גם לפי ר' משה מקוצי אדרבא עליו להיות יותר חזק בקטרוגו כי אחרת זה יהיה סופו!

3. מה פירוש המילה לערבב את השטן? בפשטות זה נשמע שהוא מתבלבל? וכי מדובר בכח פשוט או טיפש שלא מצליח לעמוד על שלו?

4. כיצד זה שבכל שנה הוא 'מתערבב' מחדש ולא לומד?

ראשית נבאר שהשטן הוא מלאך של ה' – רצון של ה' שיהיה כילוי בעולם, שדברים לא יישארו נצחיים. יש לכך פן חיובי שמאפשר התחדשות תמידית, אבל יש גם פן שלילי והוא הפרעה למהלך התקין של החיים. הפעם הראשונה שמילה זו מופיעה בתורה היא בפרשת יציאת בלעם לקלל את ישראל (במדבר כב, כב): "וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה' בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ". רש"י פירש שזה דווקא מלאך של רחמים, אלא שכעת הוא בא להשטין - להפריע למהלך התקין שאותו תכנן בלעם. ואכן אלו דברי המלאך לבלעם שמטרת יציאתו להשטנה – הפרעה (שם כב, לב): "וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ ה' עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי". וכן עוד דוגמאות רבות בתנ"ך [1].

האבן עזרא מייחס לשטן מעין אישיות שנגלתה לבלעם בצורת מלאך. אישיות זו אנו פוגשים בספר איוב (א, ו):  "וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה' וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם". כאמור, השטן הוא אחד מהמלאכים של ה', דהיינו הוא הופעה של אחד מרצונותיו של הקב"ה. השטן מקטרג על איוב שהוא צדיק רק כי ה' נותן לו אך אם יקח ממנו ירשע. ה' מאפשר לו לנסות אותו אך מזהיר אותו "הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ רַק אֵלָיו אַל תִּשְׁלַח יָדֶךָ" (שם, יב).

ראשית יש לתמוה: מדוע הקב"ה מאפשר לו זאת? וכי ה' יתברך בוחן כליות ולב צריך את אישור השטן לצדקותו של איוב? ועוד מדוע יש להזהיר אותו לא להרוג את איוב? הרי אם יהרוג אותו לא יוכל לנסות אותו. אלא שהשטן הוא חלק מהתכנית של הקב"ה שיש כשל מובנה במציאות - מה שמכלה את המציאות. ומאפשר מחד תשובה ומאידך יאוש. חז"ל (ברכות ו.) קוראים לכך מזיקים ותולים בהם את העייפות, בלאי הבגדים, ובלאי הגוף...

אפשרות זו של כילוי בעולם מאפשרת ויוצרת בו את הרצון להתקדם ולהשתלם אל עבר טוב יותר גדול. וזה ביאור דבריו של ריש לקיש (בבא בתרא טז.): "הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות". כלומר יש קשר בין ההפרעה למהלך התקין של העולם, ליצר של האדם המלא בכוחות חיים [2], המצריכים ניצול של אנרגיה, ומוות. כלומר מצד אחד יש ביצר הזה את המתכון להתקדמות אישית אותה הקב"ה מצפה מאיתנו, ומאידך יש בה מכשול למטרת העולם. כל עוד יש מוות בעולם, אז לכאורה ה' שהוא אלוהי החיים לא שלם. לכן הקב"ה הציב את מטרת העולם – תחיית המתים. וכדברי ישעיהו הנביא (שם):

"בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲ-דֹ-נָי א-ל-הים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ כִּי ה' דִּבֵּר".

במוות יש חרפה, כי אין שלמות בתיקון העולם, ותפקידו של עם ישראל לתקן זאת בחיים המתים. כיצד זה נעשה? בדיוק ע"י הערבוב – הכלה ושינוי מהות ונבאר... הסמ"ג לימד אותנו שהשטן שומע את השופר ומבין שזו הבשורה של תחיית המתים.

הערבוב מבחינת השטן זה להיבלל בתוך החיים ולהיות חלק ממעגל החיים התקין. הנביא אומר שהמוות יושמד כליל. אפשר להבין שהמילה "בלע" היא ממקור בלוע. כלומר הביטול של המוות יהיה ע"י ערבוב ובליעה בחיים. כלומר המוות עצמו יתוקן על ידי ביטולו, אך כוחות החידוש שנובעים ממנו עדיין יישארו קיימים (למשל היכולת של האדם להתחדש כתוצאה מכך שגמר משהו וכו' תישמר, אך לא יהיה מוות נצחי). וזו הכוונה בלע – המוות לנצח. כלומר המוות הנצחי ייבלע ויבוטל. אך היכולת להתחדש ולהתעלות תישאר ותתעלה. לכן מובן מדוע השטן כל שנה מתערבב מחדש – כי זה אינטרס שלו [3]. הוא גם רוצה להיות מתוקן במקור הקודש, ולכן הוא גם לא מקטרג, הוא רואה שעם ישראל אוהב את המצוות ומקדם את התהליך של תחיית המתים. הוא רואה שעם ישראל חותר להבאת הגאולה ולתקן גם אותו. ברגע זה הוא חש כמין חובה להכיר טובה לעם ישראל שבא לתקן אותו ורואה בהם את הנקודות הטובות. זה עומק דבריו של הסמ"ג שהשטן כאילו עומד לפני מתו ומתערבב – הוא רואה את עצמו במוות, ובעצם הוא רואה את עצמו מתוקן. הרצון הזה סוף סוף רואה שיש לו תקוה ע"י עם ישראל. הוא רואה שגם לו יש תשובה. לכן לא רק שאינו מקטרג אלא גם מחבב את ישראל ואף מסנגר עליהם. כך גם לימדנו מורנו הגדול הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל  (אורות הקודש ח"ב עמ' שפג):

"החיים כשהם מוכרים בערכם הטוב, הם בעצמם מסירים את התבלול מעיני ההכרה המעכב בעד הבירור של ידיעת המהות הרוחנית וערכי חייה המוחלטים. אז מתחיל העולם הרוחני להשתרע בכל הוד מילואו, מרגיש הוא בקרבו את עצמו וחופשו והחיים הנשמתיים מתגלים לא רק בתור איזה שריד של חיים גופניים שהם הנראים כהמלאים אלא בתור גודל עצמי שרק ניצוץ וצל של חיים הנם החיים של קישור הגוף ותנאיו ההווים לעומתו. באופן זה כשהאמצעים הצדדיים ג"כ עוזרים כשהמעמד האקונומי, המשפחתי, הלאומי ועצם שביעתם של החיים הטבעיים בא עמו – סר פחד המוות לגמרי ונהפך הוא למקור שמחה ובטחון, וחסה במותו צדיק. וכשתכונת חיים כזאת מתפשטת בעולם, בא השחרור ממלאך המוות במרום מילואו".

שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה בה כל כוחות החיים שלנו ינוצלו להוספת חיים וטוב בעולם.

 [1] כעין זה עוד בשמואל (א' כט, ד) ששרי הצבא הפלשתים אומרים לאכיש שדוד יהיה להם לשטן במלחמה. כלומר שהוא רק נראה כחבר שלהם אבל הוא בעצם מרגל של האויב. וכן כשדוד כועס על אבישי בן צרויה שרוצה להרוג את שמעי כשבא להצטער על שקלל את דוד. בטענה שזה יפריע להמלכה (שמואל ב' יט, כג). וכששלמה רוצה לבנות את בית המקדש הוא שולח לחירם שה' הניח לו ואין שטן ואין פגע רע (מלכים א' ה, יח)

 [2] כמו שמובא במדרש (בראשית רבה בראשית ט, ז): "רבי נחמן בר שמואל בר נחמן בשם רב שמואל בר נחמן אמר הנה טוב מאד זה יצר טוב והנה טוב מאד זה יצר רע, וכי יצר הרע טוב מאד?! אלא שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית ולא נשא אשה, ולא הוליד ולא נשא ונתן".

[3]  בזוהר מומשל יצר הרע לאחת מבנות מהארמון שהמלך פקד עליה שתנסה את הבן שלו ותפתה אותו לזנות. היא מבחינתה עושה הכל כדי להפיל אותו, אך בתוך תוכה היא רוצה שהוא לא ייכשל שכן אם יצלח בסוף ישא אותה לאישה והם יחיו בטהרה זוגית.

שבת שלום ומבורך!

לעמוד הראשי של פ"שנטו