לעילוי נשמתו של ישי אבימאל רוסלס

פרשת השבוע שלנו – "מקץ", פותחת בסיפור חלומו של פרעה. הוא רואה שבע שבלים שמנות וטובות שנאכלות ע"י שבע שבלים דקות ורזות. ולאחר מכן הוא רואה שבע פרות שמנות שנאכלות ע"י שבע פרות רזות. פרעה לא מבין את החלום, הוא מבקש מכל החכמים שלו לפתור את התעלומה... וכלום... אבל באמת מה כל כך מסובך?

הוא רואה את עיקר האוכל האנושי - לחם ובשר כשהוא שמן ונהיה רזה... האם לא ברור שפתרונו של יוסף על שבע שנות שובע ושבע שנות רעב - הוא הפתרון המתבקש?

לפעמים אנשים חכמים גדולים נופלים דווקא בנקודה הזו של הפשטות. מנסים להפוך את הכל למורכב וקשה אבל זה נובע מתפיסה של ייאוש.. המעניין הוא שהייאוש נובע דווקא מתוך רווחה. המצרים חיו בתחומי הנילוס, לא הייתה להם בעיית מים - שפע כלכלי עצום. הם לא העלו בדעתם שייתכן שינוי חיצוני שישפיע על מצרים. אדם שחייו רוטיניים ללא שום חידוש אפשרי, גם כשיש לו הכל, בעצם אין לו כלום.

יוסף הוא ילד שיודע לחלום - הוא יוצא מחוץ לקופסה. הוא בונה תיאוריה מחשבתית עמוקה ללא תלות בשום הנחת יסוד מוקדמת. את הכל הוא מציף. לכן הוא מסוגל להתמודד גם ברגעים הקשים ביותר וגם כשהמציאות נגדו ואף בשקר. כי הוא יודע שלכל דבר אפשר למצוא פתרון אם רק בוטחים בקב"ה שייתן את הכוח לפעול מחוץ לקופסה.

עד כדי כך שפרעה מבקש ממנו לפתור את החלום. יוסף מבין כמה הוא שקוע בתוך המציאות הנתונה ואומר לו: פרעה! שחרר! בלעדי! זה לא קשור אליי בכלל! אלוהים יענה את שלום פרעה! צא מהקופסה! צא מהייאוש שלך! יש פה אלוהים שמתגלה דרכנו בעולם ודורש מאתנו למצוא פתרונות לבעיות שהוא הציב אותנו בתוכן כי יש להן פתרון אם רק ניעזר בו.

הביטחון הזה שיוסף משדר, והתיאוריה החדשה הזו של לחשוב "מחוץ לקופסה" לפתע מקסימה את פרעה והוא מוכן ללכת על זה... אבל לא עד הסוף. "רק הכסא אגדל ממך" - הוא עדיין לא מסוגל לזרום אבל מתחיל תהליך.

האמת שנראה שגם האחים של יוסף נופלים באותה בעיה. עומד מולם אדם שמדבר בשם שמים - דבר שלא אופייני לעולם האלילי העתיק, לא אוכל יחד עם המצרים את המאכלים שלהם, ומכיר את שמו של הקב"ה כפי שרק בני יעקב יודעים - אז איך לא נופל להם האסימון? כי כשאתה שבוי בקונספציות מרובעות גם מה שמתחת לאף קשה לראות.

החשמונאים חלמו חלום - מדינה ריבונית יהודית בגבולות ארץ ישראל השלמה. הם הצליחו והנחילו לנו מדינה ריבונית למשך יותר מ- 200 שנה. הם הפיחו בנו גם את החלום שהוליד את מדינת ישראל הרבה יותר מאוחר. אבל האם יכול להיות שהפסקנו לחלום? האם אנו חולמים רק בתוך קונספציות מוכרות שמכתיבים לנו בעולם?

זה הזמן לפתוח את הקופסה כאנשים פרטיים, כאנשי משפחה, כקהילות כחברות ובעיקר כאומה. לחלום על מה טוב לנו, וכיצד אנו משנים והופכים דברים לטובה גם ובעיקר ברמה הבינלאומית תוך בטחון עצום בדרכינו ובחלומותינו...

לפני כשנה בכ"ד טבת נפטר חברי היקר לנשק סרן ישי אבימאל רוסאלס ז"ל במהלך אימון בצאלים. ממש לפני חנוכה היה אירוע האזכרה לזכרו. אחת היכולות המדהימות מני רבות של אדם יקר זה הייתה בכל קושי לומר לך "שחרר אחי...יהיה בסדר" ולאפשר לך כמפקד לפתוח ערוצי חשיבה חדשים - חיוביים יותר, מועילים יותר ומשמעותיים יותר.

יהי זכרו ברוך!

לעמוד הראשי של פ"שנטו