ים של דמעות זולגות על העבר

עצוב

היו ימים. ימים של כוכבים בכדוריד כמו צאיג, הופמן, לנגוויל שפירא, לגיל ..... פוחס אוברקוביץ, גברי לוי, גרוס ,פוקס לנג, ורענן כץ בכדורסל, שיפמן בטניס שולחן, ועוד רבים וטובים בכל ענפי הספורט. היו ימים שהיינו מלאי גאווה. והיום??? שדדו לנו את הבית. המועדון שלנו הולך ונעלם ואין מי שחוקר את אלה שגרמו והעלימו את הנכסים.. הגיע הזמן לארגן הפגנה גדולה ,באישור המשטרה.

היינו מועדון מפואר עם נכסים !!! מגרש הכדורגל ברח אברבנל היה שלנו , היה הבית שלנו , שכנעו אותנו לעבור לאצטדיון החדש לעזוב את אברבנל ולעבור לחדש , בתמימות של אותם שנים , הלכנו ועזבנו את אברבנל בכדי להתקדם ושם אחרי 30 שנה נזרקנו ונשארנו ללא כלום , ש ד ד ו אותנו , אף אחד לא שמר עלינו. כמה קשה לנו לשרוד היום בסירקין , יש לנו מגרש אימונים אחד אחד בלבד. בוגרים וכל מח הנוער עליו 12 קבוצות. מתחננים לעיריה שתעשה לנו שם סינטטן, הבטיחו לפני 4 שנים , התחילו לפני 3 חודשים יגמרו אותו אולי עוד חצי שנה , מתעללים. בנו !!! קלדרון שדדו אותנו. ביבי רובי

לראות את המבנה העזוב כל כך הרבה שנים זה כואב, היה מגרש האליפויות וזהו היה האורווה וזהו היה בית הפועל וזהו, בסך הכל מבנים שסימו את תפקידם, אני הייתי מתיחס יותר לאנשים, סליחה לאותם אנשים שניהלו את המועדון ולא ידעו להמשיך את המסורת,על זה צריך להוזיל דמעה,לפני 8 שנים עזבתי את הישוב נירית וחזרתי לפת, אחד השכנים שאל אותי לא יהיה קשה, יורד בירידה מנירית ואפילו לא מסתובב לאחור כי בסך הכל מדובר במבנה, זכור ניסים העבר האנשים ולא המבנים, ליל מנוחחה חבר יקר

אני מצטט את ניסים. בשביל בצע כסף אנשים שקוראים לעצמם אוהדיי הקבוצה בעלי ממון ורכשו את הנכסים של הפועל בדרך ללא דרך. בשביל כסף. והשאירו את המועדון המפואר ערום. ללא כלום .וגרמו להידרדרות של המועדון..הייתי מצפה מאותם רוכשים שקוראים לעצמם אוהדים לפחות היה לדאוג למועדון. בחוצפתם עוד הם באים היום למישחקים. החוק צריך ליבדוק באיזה דרך נעלמו הנכסים של הפועל. ימים יגידו.הפועל תישאר אימפריה אף על אפם וחמתם של המחריבים מזוכיסטים. הפועל עוד תדבר.

כול הכבוד לאנשיי מחנה יהודה.שלא נינכנעים לאותם גורמים.

המגרש המוזנח שבתמונה למעלה ראה ב-1970 את קבוצת הפאר ב"ליגת-העל" בכדורסל "מכבי-ת"א" מנצחת בקושי את "הפועל-פ"ת" בתוצאה 96:92 כששיחקו בה "טל ברודי","תנחום כהן-מינץ", "שטרקמן" והשחקנים הזרים "דנלופ" ו"מקמהון". את קבוצת הכדוריד של הפועל זוכה פעמיים באליפות המדינה בסוף שנות השישים של המאה הקודמת אחרי קרבות איתנים עם "הפועל רחובות" ו"הפועל-ר.,ג". הייתה באותה תקופה גם קבוצת נשים בכדורסל שהתמקמה בצמרת הליגה הראשונה לנשים. שלא לדבר על קבוצת טניס-השולחן על שלל כוכביה שזכתה שנים רבות באליפות המדינה ושיחקה באולם ההרוס שבתמונה השנייה.

אני זוכר שהייתי בא לעודד את הפועל פתח תקוה בכדור יד היינו אחלה קבוצה זה צמרמורת להיזכר באותה תקופה אני רק יכול לקוות שהעתיד יהיה יותר טוב.

תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר....שלום חנוך לא הייתי מצפה שהמשטרה תחקור מה לה ולזה זה הולך ומתיישן אבל למרות הכל מאמין שהאימפריה תחזור בשורשים של העיר גם מתחת לבניינים יש יסודות של הפועל שלא יכולים להיגדע למרות כל הרשעים שמסביב ...

זה המקום שבו אדי קואז הוביל את קבוצת הג׳ודו הפתח תיקוואית לעשור של השגים שעד היום לא שוחזרו. אלופי ישראל אישית, ובכלל זה בני גד קולר ואחרים, וקבוצתית התאמנו על המזרון בבית הפועל שנהרס ואני, כנער בהפועל פ״ת כדורגל, תרמתי, יחד עם חברי לקבוצת הפועל ״יחזקאל״, לבנה לבניין. כפי שאנו זוכרים את אמפי אורון, את קולנוע הדר והיכל, כך נזכור את בית הפעל ז״ל ואת אורי קרני ז״ל (עם התיק מעור) ואת יהודית לנדאו תיבדל לחיים ארוכים. זאב קולר

אכן כאב לב וצער ובעיקר אכזבה עולה בי כשאני עובר לפעמים ליד ״בית הפועל ״ הסגור ומוזנח ברחוב וולפסון. עברנו לגור בוולפסון 25 מספר בניינים ממערב כשהייתי בן 5 ועד גיל 15 גרנו שם ובית הפועל היה חלק משמעותי מנוף ילדותי. הכרתי אותו מכל כיוון וזוית אפשריים, מטפס דרך מושבי מגרש הכדוריד אל הגג המשופע של אולם הספורט הסגור ועובר על כל הגגות האחרים. בכניסה למגרש מימין לדלתות הברזל הרחבות שבדרך כלל רק דלת צרה אחת בתוכם היתה המעבר ששימש לכניסה , היה הקיוסק של פסח עם המשאית הקטנה שלו. על הדלפק היו נערכות שיחות של כל העסקנים על קפה שחור בוץ ואנחנו הילדים יכולנו ביום טוב לקנות ארטיק לימון בשקית הפתוחה מלמטה הכניסה הראשית לבניין עם דלתות הברזל והזכוכית האטומות שלה היתה כנו כניסה לעולם אחר מלא הוד והדר מתחם מרובע של ארונות עץ וזכוכית ויטרינות עמוסות בכל הגביעים והצלחות והמדליות שהמועדון זכה בעשרות שנותיו. לא היה מראה מרהיב מזה. הכניסה היתה חופשית והמועדון היה שוקק חיים האורות במגרש הכדוריד ובמגרש הכדורסל שבחצר הפנימית היו שוקקים חיים תמיד, או שהיו בהם משחקים וקהל נלהב על הספסלים וחבטות הכדוריד שמרעיד את רשת השער הצמודה לחלונות המסורגים של אולם ההתעמלות הגדול כל חבטה של כדור שפוגעת בסורגים היתה סוחטת קריאות שמחה מהקבוצה המובילה ורעש החבטה והפגיעה בסורגים הרועדים מנציח את עוצמת ההישג. או שהיה המגרש ריק ואז עלו עליו נערים או ילדים שבאו לשחק להנאתם או להתאמן בקליעות לסל עם רשת או שנערכו בו חוגי כדוריד וכדורסל בשעות אחר הצהרים עם מדריך . בתוך הבנין אחרי הגאווה שעלתה בי כל פעם שחלפתי על פני ויטרינות הגביעים היה מסדרון שמימינו כניסות לחדר גדול שבו שולחנות פינג פונג פתיחת הדלת חשפה לרעש הפינג והפונג של הכדורים תמיד הפליא אותי איך אפשר להתרכז במשחק ברעש הזה. ובהמשך כניסה לאולם ההתעמלות והכדורסל הגדול עם מרפסת הגלריה שלו ורצפת פרקט העץ אולם ההתעמלות המפואר, בקיר אחד שלו כולו סולמות ובאולם עצמו צמדי טבעות משתלשלות מהתקרה קורת העץ להתעמלות האומנותית המרהיבה והחמורים למיניהם. על הקורה התאמנו הבנות דקות הגו כשהן נשמעות להוראות הסמכותיות שלא לומר הצעקות של המאמנת רלי האגדית בזמנים האלה מלא יראת כבוד למעמד היינו מתיישבים אני וחבריי בפינת האולם ומביטים באימון המרהיב. איזה עושר חוויות היו לנו כילדים באולם הזה אני זוכר כמובן עד היום לא פחות והרבה יותר מלהיב מצפייה ביוטיוב הכי מופלא היום, אז הכל אמיתי ומוחשי ליד הבית עולם שלם ומופלא.