אחרי תום מלחמת העולם השנייה - יפן שהייתה מדינה די סגורה למערב, החלה להיפתח אט אט.
כשנפתחו השערים החליט פרופ' סמית, שהיה מומחה בינלאומי לתרבות המזרח בכלל ויפן בפרט, לבקר במדינה שעליה קרא כל כך הרבה ולהתרשם ממנה באופן בלתי אמצעי.
הוא יצר קשר עם אחד ממורי הזן שעליהם שמע, וקרא וביקש לפגוש אותו על מנת ללמוד ממנו.
כשהגיע הפרופסור הנרגש לביתו של מורה הזן, הזמינו הלה לשבת ולהתארח לטקס התה המסורתי.
הפרופסור שרצה להרשים את המאסטר בידענותו, לא הפסיק לדבר ולשתף מתוך המידע שקרא ושמע.
המאסטר שכל הזמן הזה שתק, החל למזוג את התה לכוסו של הפרופסור. הוא מזג ומזג ולא הפסיק גם כאשר הכוס התמלאה והתה החל להישפך ממנה.
כשהפרופסור שם לב למתרחש הוא השתתק בתדהמה ופנה למאסטר והסב את תשומת ליבו שהתה נשפך מהכוס.
המאסטר פנה אל הפרופסור ואמר: "ידידי היקר, אתה כמו כוס התה המלאה, אתה בא אלי מלא בידיעות שלך ואין בך מקום לקבל משהו חדש".
כמה פעמים אנחנו מגיעים כדי לשמוע מישהו או משהו חדש, רק שאיננו מקשיבים לנאמר אלא עסוקים בלהרשים בידיעותינו?
כדי ללמוד באמת וכדי להעשיר את עולמנו עלינו לרוקן את עצמנו מהוויה של "אני יודע" ולהגיע עם "כוס ריקה" כדי להיות מסוגלים לקבל.
מניסיוני, גם כשהגעתי למקומות מוכרים והקשבתי מתוך פתיחות וללא דעה קדומה, תמיד שמעתי דברים חדשים והרחבתי את ידיעותיי.
לכתבות נוספות של יהודה בנך בנושא תודעה חופשית
יהודה בנך - כלכלן, מאמן אישי ועסקי מוסמך, דאן 2 קארטה, מתרגל מדיטציה ונון-דואליטי.
Master NLP Practitioner, HypnoCoach Pracrtitioner
הדף העיסקי של יהודה בנך בפורטל פ"תנטו