ובמקום הראשון...

לא משנה איך ובאיזה נסיבות, עצם העובדה שהפועל סיימה ראשונה במסגרת רשמית של ליגת העל, הלא היא גביע הטוטו, כראש בית ג', ועצם העובדה כי עשתה זאת בסטייל עם 0:4 אדיר על אשדוד כשהיא למעשה זקוקה רק לנקודה – הן הערובה לפוטנציאל שיש בקבוצה הזו. מכבי ת"א, אל תיקחי את ההעפלה לחצי הגמר כמובנית מאליה.

עידן בר-און הצליח להדביר לעת עתה את כל הסקפטיים שדיברו על ילדון שלא צחצח נעליים, ומגיע ליריית הפתיחה של ליגת העל בתנופה חיובית. יש לו ביד סגל לא מרשים, אך מלא בכישרון והתלהבות, כזה שמזכיר את חומר הגלם ממנו יובל נעים עשה פלאים לפני שלוש וחצי שנים. הדמיון בהחלט מקבל פן נוסף וממשי כשגיא דיין מנפיק יכולת נפלאה, ומזכיר בדיוק את אותו גיא דיין שאהבנו מ-2010/11. הגדולה של נעים דאז הייתה היכולת שלו לייצר יציבות ממחזור למחזור, וכן לכתוש כל אופציה של נפילת מתח. הוא עמד על המשמר כסופר מוטיבטור על הקווים, זרק את הילדים למים העמוקים, וזה עבד. אם בר-און ילמד משהו מהתקופה הקצרה אך המרשימה של נעים באצטדיון ר"ג, אולי גם בראש הזהב נזכה לערבים של הנאה.

ביום שבת זה מתחיל

אותו גיא דיין טוען בגלוי שמלבד ארבע קבוצות שידברו חזק העונה בליגה, כל שאר הקבוצה – שוות ברמתן. לאור משחקי ההכנה והתצוגות בגביע הטוטו, גיא צודק – סכנין גוברת על חיפה, הפועל ת"א מתקשה מול רעננה, ב"ש מושפלת מול בית"ר. כל תוצאה כנראה תהיה אפשרית, ולא בגלל דו"חות הסקאוטינג מגביע הטוטו שוצף העניין, אלא לחלוטין בגלל פערי הרמות המזעריים בין קבוצה לקבוצה בחתך התחתון של הליגה וניסיון העבר מהעשור האחרון. אנחנו נראה הרבה משחקים בהם הפועל תשלוט ותאבד נקודות, ומאידך הרבה משחקים בהם הפועל "תגנוב" נקודות על אף תצוגות לא משכנעות. אפקט המומנטום, וכן המנטאליות השמורה בכל חדר הלבשה – הם שיהפכו למרכיב הקריטי במאבקים המצפים לנו.

ועכשיו, בבקשה, אנא מכם, לדבר האמיתי. גילוי נאות – הצטרפתי לצוות "פורטל פ"ת" מתוך רצון לנתח שבוע אחר שבוע את משחקי הפועל בליגה, ולשתף אתכם בחוויותיי ורשמיי כאוהד מן השורה. הגעגועים לליגה, לבמה המרכזית, מתעצמים מיום ליום. הדחף האישי שלי לכתוב מאמרים שחוקרים לעומק כל גליץ' של אלקסלסי, כל נגיחה של אורמוש או כל גל ביציע – כבר לא יודע מנוח. הדחייה המבאסת של הליגה מפאת המלחמה בעזה, וההשהיה הנוספת של התפרצות הר הגעש, שנובעת מפגרת הנבחרות, הותירה אותנו, אוהבי הכדורגל הישראלי, אכולי אמוק. אמצע ספטמבר מתקרב ועדיין לא טעמנו טעמו של משחק ליגה. לשם החידוד, אוהדי הפועל לא דחפו את היא הכחולה במשחק ביתי בליגת העל מתאריך השמיני למאי 2012 ועד לימינו אנו. דהיינו, עברו שנתיים וחצי תמימות, של חלל פעור. אלוהים, הלא הוא עידן הלל, עשה מעשה וגאל אותנו מייסורינו הנוראיים. במאמר הבא, כך נדמה, כבר נהיה בשלב של אחרי הצירים.