התלמידים צעקו "רכבת, רכבת" אבל זה לא עזר

במסגרת פרויקט ההנצחה המיוחד שבו אנו משתתפות, יצאנו לראיין את חיה אלון – מחנכת ומורה בשכבת כיתות ז' בחטיבת הביניים ברנר בפ"ת בזמן שהתרחש אסון הבונים.

נפגשנו עם חיה אלון בספריית חט"ב ברנר ושאלנו אותה שאלות על האסון שקרה:

מה הקשר שלך ליום האירוע?

"אני הייתי מחנכת של כיתה ז'7 ולימדתי בכיתה ז'12 מקרא ותושב"ע".

מה היה גילך ביום האירוע?

"הייתי בת 35".

איפה היית כשהאסון קרה?

"אני והכיתה שלי היינו בגלבוע. 12 כיתות התחלקו ל-3 קבוצות. כל קבוצה נסעה למסלול אחר. כיתה ז'12 הייתה במסלול הבונים ואילו הכיתה שלי (ז'7) הייתה במסלול הגלבוע. כשהיינו בגלבוע שמענו בחדשות על תאונה של רכבת ואוטובוס. חששנו שהאוטובוס היה מבית הספר שלנו. בעקבות כך, החלטנו לחזור לביה"ס וכל האוטובוס היה בפאניקה. בדרך חזרה הכבישים היו פקוקים וכל משפחות הילדים חיכו בבית הספר בבהלה. צוות המורים נשאר בביה"ס עד אחת בלילה, עד תום זיהוי הנספים וקבלת הדיווח מבתי החולים על הפצועים".

מימין: אדר, המורה חיה ושלי - בספריית ביה"ס

ספרי לנו משהו שאת רוצה שנזכור על האירוע.

"כשכיתות ז'12 וז'4 הגיעו לצומת הבונים יחדיו, תלמידי כיתה ז'4 שמו לב שרכבת מתקרבת וצעקו: "רכבת, רכבת, רכבת". הם קיוו שנהגת האוטובוס של ז'12 תעצור לפני המסילה, אך הם המשיכו לנסוע וזו הייתה טעות גורלית".

ספרי לנו על 2 אירועים מיוחדים שקרו לך ב- 30 השנים האחרונות.

"בעלי פנחס נפטר ובני גם כן".

תרצי להוסיף משהו?

שמאוד אהבתי ללמד את תלמידי ז'12 וזכרם מלווה אותי עד היום.

לסיום -  אנו רוצות לומר שהיה מאוד כיף ומעניין לראיין את חיה אלון, פגשנו אישה חמה ואוהבת ונהנינו מאוד.

הכותבות, כיום תלמידות כיתה ז'4 בחטיבת ביניים ברנר בפ"ת, משתתפות בפרויקט הנצחה מיוחד שמשותף לסיפריית בית הספר ולפורטל פ"ת - לציון 30 שנה לאסון הבונים.

לדף הראשי של הפרויקט