השוכר לא חתם על הזמנת שירותי תיווך אך ישלם למתווך

מתווך נדל"ן הגיש כנגד שוכר דירה תביעה לתשלום דמי תיווך, לאחר שהוא סירב לשלם דמי תיווך בטענה כי לא חתם על טופס הזמנת שירותי תיווך. בית המשפט קבע כי עמידה דווקנית על דרישת הכתב תהיה מנוגדת במקרה זה לעקרון תום הלב, וחייב את השוכר לשלם למתווך.

במסגרת פסק דין שניתן על-ידי בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב נדונה תביעה שהגיש מתווך כנגד לקוח בה הוא ביקש לקבל דמי תיווך בסך של 21,305 ₪, תוך שטען כי הלקוח הפר את התחייבות לשלם לו דמי תיווך מכוח חוק המתווכים.

טענות המתווך

במסגרת ההליך טען המתווך בין היתר, כי במהלך חודש אוקטובר 2018 פנה אליו נציג מטעם הלקוח על מנת לאתר עבורו דירה להשכרה באזור תל אביב, ומסר לו את הפרטים של הדירה שהוא מחפש לרבות את גודל הדירה ואת שיעור דמי השכירות שהוא מעוניין לשלם.

לאחר מכן החל המתווך לחפש עבור הלקוח דירה, ובמהלך החיפושים הוא ביקש מהלקוח לחתום על טופס שירותי תיווך, אך לטענתו הלקוח התחמק ואמר לו שהוא יחתום בהמשך וכי אין לו מה לדאוג, וכן כי הוסכם ביניהם שעמלת התיווך תעמוד על שיעור של חודש שכירות.

עוד טען המתווך, כי לאחר מספר מפגשים וניהול משא ומתן נחתם חוזה שכירות בין הלקוח לבין בעל דירה, ובמעמד החתימה הוא נכח במקום אך הלקוח לא שילם לו דמי תיווך, ולאחר מכן ולמרות פניות חוזרות ונשנות הוא סירב לשלם לו דמי תיווך ולכן הוא נדרש להגיש כנגדו תביעה.

טענות הלקוח

הלקוח מנגד טען בין היתר, כי המתווך לא זכאי לקבל ממנו דמי תיווך כלל וכי הוא סירב לחתום לו על טופס שירותי תיווך מאחר ולא הסכים לקבל ממנו שירותי תיווך. עוד טען הלקוח, כי הוא עובד זר אשר לא דובר עברית והחוק בישראל לא חל עליו, כך שגם אם היה נחתם בינו לבין המתווך טופס לשירותי תיווך, הוא נעדר כל תוקף חוקי.

החלטת בית המשפט

הרשמת הבכירה נעמה פרס דנה בטענות הצדדים, והחליטה לקבל את התביעה בחלקה וחייבה את הלקוח לשלם למתווך דמי תיווך בשיעור של 50% משכירות חודשית של הדירה בסך של 9,652 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית והוצאות משפט.

במסגרת פסק הדין דנה הרשמת בשתי שאלות מרכזיות. השאלה הראשונה הייתה האם המתווך היווה במסגרת העסקה הגורם היעיל שהביא להתקשרותו של הלקוח בחוזה השכירות, והשאלה השנייה הייתה האם ניתן לסטות מדרישת הכתב הקבועה בחוק המתווכים ולקבוע כי השתכלל בין המתווך לבין הלקוח הסכם תיווך מחייב.

בנוגע לשאלה הראשונה קבעה הרשמת כי הוכח בפניה שהמתווך היה הגורם היעיל במסגרת העסקה, וכי הלקוח הגיע לבעלי הנכס בעזרתו של המתווך, והמתווך ליווה את הלקוח למפגשי משא ומתן שהתנהלו בין הלקוח מול בעל הנכס עד לחתימה על חוזה השכירות ביניהם.

בנוגע לשאלה השנייה באשר לחתימתו של הלקוח על הסכם להזמנת שירותי תיווך קבעה הרשמת מבית משפט תביעות קטנות, כי עמידה דווקנית על דרישת הכתב תהיה מנוגדת במקרה זה לעקרון תום הלב, וכי תשלום דמי התיווך היה ידוע ללקוח בבירור, ושהיא התרשמה כי טענותיו נועדו להימנע מתשלום דמי התיווך למתווך. יחד עם זאת הרשמת קבעה כי המתווך זכאי לקבל דמי תיווך בשיעור של 50% מדי שכירות חודשיים (ולא 100% כפי שדרש), מאחר וההסכמה בין הצדדים הייתה לתשלום דמי תיווך בשיעור של מחצית מדי שכירות חודשיים.

אין באמור במאמר זה בכדי להוות ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי.