הכלה וסמכות - פרשת "קרח"

שלום לכולם, השבוע נבחן את השימוש החינוכי בהכלה וגבולות סמכותיים – שאלה שכל הורה, מחנך ואפילו מפקד נתקל בה. הפרשה שלנו – פרשת "קרח" מציגה שני מוקדים עיקריים המערערים על סמכותו של משה: קרח ודתן ואבירם. את קרח - משה מכיל, ואילו את דתן ואבירם הוא מוקיע לחלוטין – מה שורש ההבדל?

אולי לפני שננסה לתת תשובה, נדון ב"טראומת החינוך האמריקאי" שאנחנו חווים. החינוך האמריקאי ניסה להוקיע את קודמו – האנגלי הנוקשה (כן, משם אתם מכירים את ה"דיסטנס" בצבא) וטען שההורה והמורה צריכים להיות חברים של הילד. הבעיה בכך היא שהילד אולי מרוויח עוד חבר אבל הוא מפסיד את אבא.

תפקידו העיקרי של המחנך הוא להוות סולם ערכים ראשוני של המציאות איתו הילד נפגש. אחרי זה הילד יבחר מה הוא מאמץ מתוך עולם הערכים שהציגו בפניו הוריו. אבל אם אין לו שום מדד שאליו הוא יכול להתייחס – הוא מתוסכל, ולרוב התסכול הזה לא מקבל מענה, עד שלא מציבים כנגדו סמכות איתנה. פעמים רבות החניך מנסה אותנו כדי ללמוד בעצמו כיצד להגיב למצבים כאלה. לכן אם נכעס או נילחץ הוא ילמד שצריך להילחץ ולכעוס במקום ללמוד כיצד להגיד בצורה נכונה. כלומר, עיקר תהליך הלמידה נוצר בהתנהלות שלנו כלפי המקרה ולא במה שאנחנו אומרים.

משה רבנו רואה שקרח מקבל אותו כציר הסמכות ולכן "יש עם מי לדבר", הוא מכיל אותו ונותן לו את מבחן המחתות. הוא מאפשר לו לבחור כיצד הוא רוצה להתנהל. קרח בוחר בדרך הלא נכונה ונענש – וממנו לומדים כל מי שראה במשה ציר סמכות. כל טענתו של קרח היא שכולם קדושים אבל הוא לא מבטל את משה רבנו (על הטעות של קרח אולי בהזדמנות אחרת). לעומתו דתן ואבירם מערערים על עצם סמכותו של משה רבנו – "כי תשתרר עלינו גם השתרר" הם טוענים שמשה רבנו משתרר ללא סיבה מוצדקת והוא כלל לא מהווה משהו מיוחד מבחינתם. משה מבין שהדרך במצב כזה היא להפעיל סמכות וגבולות ובמלא העוצמה! שום הכלה לא תעזור להם, הם רק ינסו לנצל ויראו בה חולשה.

לכן האדמה בולעת אותם – האדמה היא המקום הנמוך ביותר ומסמלת את הענווה. והיא דווקא זו שמכילה לתוכה את דתן ואבירם. בעצם האמירה היא שאפשר להכיל רק בתנאי שאתה מקבל סמכות כלשהי מעליך.

וכאן אני נזהר, חינוך הוא מלאכה עדינה צריך לשים לב שאנחנו מתעסקים עם נשמות. צריך שהגישה המרכזית תהיה אהבה, ומתוכה צריך להפעיל סמכות ולהכיל. דווקא אהבתו של משה לעם ישראל חייבה אותו להכות באותם רשעים שגרמו לנגף גדול בעם – עם כ"כ גדול במדבר שלא רואה בהנהגה שלו דבר חזק וסמכותי עלול ללכת לאיבוד. דווקא עם קדוש מציב הנהגה איתנה, נותן בה את אמונו ומבקר אותה בצורה ראויה, אמתית ולפעמים נוקבת!

שבת שלום ומבורך!

לדף הראשי של פ"שנטו - לחצו כאן