בחרבי ובקשתי?!

השבת נקרא את פרשת "ויחי", בה יעקב מברך את בניו. בסוף פגישתו עם יוסף הוא אומר לו: "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מדי האמורי בחרבי ובקשתי".

מתבקשת השאלה: הרי יעקב התנגד למעשיהם של שמעון ולוי שכבשו את שכם, וכיצד פתאום הוא מייחס כיבוש זה אליו ועוד מעביר את הנחלה שנכבשה ליוסף?

לשם הבנה ננסה לעיין שוב בפרשת כיבוש שכם. מוזמנים לקרא אחר כך בפנים ולבדוק את הדברים - בראשית פרק ל"ד פוסקים כ"ה-ל"א: בהתחלה מוזכר ששמעון ולוי אחי דינה נכנסים לעיר והרוגים כל זכר, בנוסף הורגים את שכם וחמור, לוקחים את דינה ויוצאים. אבל אז קורה דבר מעניין: נכנסים בני יעקב לתמונה ובאים אל החללים, לוקחים שלל ושבי. ומיד לאחר מכן יעקב כועס רק על שמעון ולוי - מדוע הוא לא כועס על כולם?

נראה שהיו שני קברות מקבילים, האחת תכנון פרטי של שמעון ולוי והשנייה של יעקב. יעקב מתוכנן לכבוש את העיר ואילו שמעון ולוי מחפשים רק להכות את העיר על מנת לעשות צדק. יעקב מסביר להם שצדק יוכל להיעשות בתנאי שאתה כובש את המקום. כל עוד לא עשית כך אתה סוג של "משפחת פשע" שעושה בלאגן. האחים שבאו קצת מאוחר כבר מצאו רק חללים וכל שנותר להם הוא "להסתער על גופות". יעקב כועס על שמעון ולוי שלא פעלו בצורה אחדותית עם אחיהם.

אם כן, הכיבוש שייך ליעקב, והוא בא ללמד אותנו שבכדי להיות מוסריים חייבים עמדה עליונה של ריבונות. ללא ריבונות כל מעשה יכול להיתפס כפשע בלבד, כי מה אתה בכלל עושה שם? באת לעשות בלאגן? אפשר לומר שיעקב מלמד אותנו שדווקא "אי הכיבוש" הוא זה שמשחית, ורק כשאתה בא מתוך עמדה מוסרית גבוהה ולא מתנצלת אתה יכול לשלוט בנעשה.

נקודה למחשבה... שבת שלום!

לעמוד הראשי של פ"שנטו