בביתו של הטבח

הפעם הגלגלים שלי לוקחים אותי מחוץ לפתח תקווה, לישוב קטן בין כפר סבא לראש העין, לבית מיוחד בו חיה באהבה גדולה משפחת לוי רייך. חלק מהאהבה הזו יוצאת יום יום במטבח של המשפחה הקסומה הזו.

כשהנייד מצלצל על הבוקר והתמונה של דודי מהבהבת על המסך, אני כבר יודע מה תהיה תוכנה של השיחה. אפשר לנהל אותה בקודים קצרים, כל מה שדודי צריך להגיד זה סיר לחץ! נפתח ב-11!, כדי שאני יבין שגרגיר חומס שהושרו בלילה לפני נלחצים עכשיו באדים על הכיריים אצלו במטבח ועוד מעט הם יהפכו לאחת המנות היחידות שלמענם אני מבטל יום עבודה. דודי כרגלו מנומס, יש מסבחה בדרך, תבוא נשתה קפה, מנסה לשכנע, אבל באמת שאין צורך לכל הנימוסים האלו, אני קהל שבוי, איתי מדברים בקודים. אז קפצתי על האופנוע, וכיוונתי את עצמי לביתו של הטבח.

אפשר להגיד שיש הרבה מנות שנשארו חקוקות בזיכרון הקולינרי שלי מהמבטח הזה - כרובית סוף, טוסט עם 4 גבינות, בולונז שנותן פייט לאיטלקים, ועוד... הרשימה באמת ארוכה, אבל יש משהו במסבחה ששובה אותי כל פעם מחדש. אולי בגלל שזה בא עם הרבה טחינה, אולי בגלל שזה תמיד קורה באמצע היום, אולי בגלל הטקס של האכילה, זה לא באמת משנה. מה שחשוב זה שיחה טובה, מוזיקה מעולה והתקנה של מנה מנה.

שנייה לפני הכניסה לבית אני שומע את סיר הלחץ משחרר אדים שמתערבים עם מוזיקת הבלוז שברקע, וריח של זיתים מעולים מתחיל לגרד את האוויר. בתוך המטבח התמונה נהיית ברורה ומחושית, על קרש החיתוך נקצצת פטרוזיליה טרייה, לידה מונח שום מקולף שעומד לקבל אותו טיפול. עגבניות פרוסות, רבע בצל, קצת זיתים, שחרור אחרון של האדים מסיר הלחץ, ועוד שנייה זה מתחיל.

טקס התקנת המנה מתחיל, ראשונים נזרקים לתוך הצלחת גרגירי חומס רותחים, מיד אחריהם נמזגת מנה הגונה של טחינה גולמית משובחת, שמן זית, קצת פטרוזיליה, המון אהבה וקדימה לעבודה.

חוק חתולי מספר 2#: אם יש לך חברים שמור אותם קרוב, אם הם יודעים לבשל שמור אותם ממש קרוב, ותקפוץ הרבה לבקר. לסיכום, דודי התחיל להכין מרק ארטישוק ירושלמי לערב, המטבח הזה לא מפסיק.

לכתבות נוספות של חתול רחוב