אפקט הבוטוקס של הפועל פ"ת

לא כך ציפינו לפתוח את עונת החזרה לליגת העל. אחרי ההפסד המביש שלא ראוי אפילו להתייחסות, 4:0 מול רעננה (עבדכם הנאמן לא נכח בהתמודדות בשל שהייתו ב-0:7 של אינטר בסן סירו, להתרברבות בלבד), התייצבה הפועל למשחק השני שלה העונה והראשון בבית – מול ב"ש החזקה. הפעם, היכולת הייתה טובה יותר, השחקנים רצו ונלחמו, אך השופט גיא ברגר תקע מקלות בגלגלים, ההגנה נתפסה עם המכנסיים למטה, והתוצאה – עוד מהלומה. בינתיים, עידן בר-און לא מוצא תשובות לרמה המתבקשת בליגת העל, ועדיין מחפש, לקראת סוף ספטמבר, שחקני חיזוק. זו איננה התנהלות אופטימאלית לקבוצה שרוצה להצליח. מצד שני, עם התקציב הנמוך בליגה – קשה לבוא אליו בטענות.

אני תמיד הייתי מהאוהדים האופטימיסטים. מובסים בבושת פנים? חוטפים על הראש? השופט דופק אותנו? שום דבר אותנו לא ישבור, כי הפועל שלנו היא האור. גם אחרי שני המחזורים הנוראיים שהביאו עימם את התמונה האמיתית והקשה של מצבנו הלכה למעשה, אסור להישבר. גם אם נפסיד שבע פעמים ברציפות, ראו ערך רמת השרון בעונה הקודמת, שום דבר, אבל שום דבר, לא ישבור אותי. הפועל פ"ת מונעת מהקהל הגדול שלה, מהאווירה הביתית בתוכה, מהלכידות, וגם אם זה ילך ממש קשה, בסוף – זה יגיע. הר הגעש יתפרץ והפועל תעשה מלאכתה, דהיינו – תישאר בליגה – לא לפני שנים רבות שייחתכו מחיינו, והמבין יבין.

הבעיה עם הקבוצה של העונה נעוצה בתחילתה. כל הקבוצה מהעונה הקודמת נעלמה כלא הייתה. גם ליאור אסולין, שהיווה כבורג המרכזי בהשגת מטרת השיבה לבמה הראשית, ימצא בקרוב את מקומו מחוץ לקבוצה. למעשה, רק אורי פסו הוא בנקר שנותר כזה גם מהעונה שעברה –  מתיחת הפנים הזו לא מתאימה עבור קבוצה שרוצה לדבר חזק בליגת העל. אפשר להגיד שמדובר בניתוח בוטוקס ללא אבחנה כמותית, שנועד לגשר על פערים אך בעצם פוגע במרקם. היא תערים קשיים על כולנו במהלך העונה, ונראה הרבה חוסר תיאום וחוסר התאמה בחלקים שונים על כר הדשא. זה המחיר. למזלנו, לא מעט קבוצות נוספות הן אובססיביות בוטוקס.

בסוף הר הגעש הכחול יתפרץ

השערים הראשון, השני והשלישי מגלמים את כל המחדלים בהגנה גם יחד. שקלים פעמיים נכשל בשמירה, פסו ושרעבי לא היו מרוכזים במרכז הרחבה על סף רחבת החמש, טוקורה התכבד בהסתכלות וי.אי.פי על הנעשה בשער הראשון, וקאלה יצא לטיול בשער השלישי, וראה את גבאי עם הגב אליו, חוגג כל הדרך ליציעים. אין עדיין תיאום במרכז הקו האחורי, ולא סתם בקבוצה מנחיתים בבהלה השבוע שני בלמים - מבה צ'ימאזי וסאקו קונדה. הקבוצה ספגה 13 שערים ב-3 המשחקים הרשמיים האחרונים! ועם כל הכבוד לצ'ימאזי וקונדה ששיחקו בלוד והכח בהתאמה, תמוהה בעיניי ההחלטה של רוזנצווייג את בר-און ללכת על "בטוח" בכל מחיר ולהנחית זרים מוכרים ובינוניים למדי, מטווח הראייה הקרוב ביותר. חוסר ניסיון שעוד יעלה לנו ביוקר?

בניגוד למחזור הראשון, יש גם דברים טובים שראויים לציון. השחרור מרחוק, פעמיים במספר, של גיא דיין כבר הכניע את אג'ידה, אבל לא את המשקוף – עניין של מזל רע ותו לא. עוד נהנה מהבומבות של דיין בהמשך העונה. בשער שפסל ברגר שלא בצדק, ראינו קבוצה נחושה שלא מתכננת להרים ידיים – לראיה, הריבאונד של טוקורה, כדור הרוחב של כוכב והבעיטה המוצלחת של אסולין. בשער המצמק שכן אושר, שער שמותיר טעם עדין של אופטימיות להמשך, ראינו את היתרון של ההתנהלות במרכז השדה והמסירות בקו העומק. שגיב כהן מצא כמו גדול את אסולין עם הרבה טכניקה במסירה, ואסולין, איך לא, עשה את העבודה. מכאן רק נותר להתפלל שאותו אסולין דווקא כן יישאר בקבוצה, איכשהו.

ובכן, אני מסרב לראות שחורות בלבד. יש להפועל פ"ת קבוצת כדורגל, ויש לה מה למכור. הדרך להישרדות תהיה קשה ומפרכת, וכנראה לא תעבור החל מהמשחק הקרוב, באצטדיון סמי עופר, במסגרת המחזור השלישי מול מכבי חיפה. אלא שלאחר מכן, הסיפור יהיה שונה לגמרי – הפועל עכו בבית, אשדוד בחוץ, הפועל ת"א בבית, נתניה בחוץ – מפגשים לא פשוטים אך בעלי מצב אפשרויות ריאלי לזכות בנקודות ראשונות. אז בל נוריד את הראש, יאללה הפועל פ"ת!