אל האבות

פרשת השבוע שלנו "וארא" פותחת בהשוואה שעושה הקב"ה בין אבות האומה למשה: "ויְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי ה'. וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי ה', לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם".

נעשה ניתוח קר של הדברים - הקב"ה נגלה לאבות בשמו הנקרא "אל שדי", ולעומת זאת הוא נגלה לשמו כששמו הוא ה'. חז"ל מוסרים לנו שיש כאן ביקורת סמויה כביכול של הקב"ה אל משה. שכשפנה הקב"ה אל האבות הם לא הקשו עליו, ואילו משה מעלה טענות על המהלכים בגאולה.

נראה שכוונת חז"ל להסביר שיש משמעות לצורת ההסתכלות של הזהות האבהית - הורית על המציאות, ויש משמעות להסתכלות של זהות הבנים על המציאות. וצריך למצוא את היכולת שלהם לתקשר.

דמות האב הקלאסית שמה את הבן במרכז ומפנה אליו את כל המשאבים. יש כאן מעין ביטול של האב. מבטו של האב נהיה כולל יותר ולכן הוא מסתכל פחות על עצמו. לעומת זאת דמות הבן מקבלת את הזהות המקבלת המרכזית בסיפור ולכן דואגת שאכן כל המשאבים יהיו מופנים אליה.

אברהם, יצחק ויעקב, קיבלו את הבטחות ה' ברמה תיאורטית עליונה וכוללת. לכן גם נגלה להם בשם "אל שדי" - בשם זה הקב"ה מזדהה כשהוא מפנה משאבים להבאת התולדות לעולם. לעומת זאת שם הוי"ה הנגלה אל עם ישראל שנוצר וחווה כעת את העולם המעשי, גורם לעם ישראל להרגיש ובצדק שהם המרכז, אך משום מה בפועל משהו לא מצליח ולא מסתדר ואז מגיעה התלונה.

לאחר ניתוח המציאות שהקב"ה מלמד את משה הוא עובר לשלב הפרקטי. "וגם אני שמעתי" - השלב הראשון הוא שלב ההקשבה לילד, לרחשי ליבו מה באמת חסר לו, לברר איתו את הנקודה המדויקת שמפריעה לו ע"י הקשבה. לאחר מכן סדר פעולות ברור ומסודר להשגת היעד "והוצאתי", "והצלתי" "וגאלתי" "ולקחתי". כעת לאחר שהילד חדור מטרה ומשימותיו ברורות לו נוצרת תחושת הידיעה - ההרמוניה הפנימית שמאפשרת הקשבה לאבא "וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. וברגע שיש ידיעה אנחנו כבר בפתרון "והבאתי אתכם אל הארץ"....

כדאי רק לשים לב ש"ולא שמעו אל משה" זה "מקוצר רוח ומעבודה קשה". לפעמים הילד צריך הרווחה ופניות נפשית לפני שאנחנו מתחילים תהליך. לעזור לו לפרוק את המתחים ולחזור על התהליך.

שבת משפחתית שמחה ושלמה לכולם!

לעמוד הראשי של פ"שנטו