איך להתמודד עם התעללות בילדים?

רציתי לדבר אתכם על משהו כואב, על התעללות בקטינים. התעללות יכולה לבוא לידי ביטוי לא רק במובן הפיזי, אלא גם במובן הריגשי. לרוב קשה לעלות על התעללות בקטינים וגם שעולים עליה לא בטוח כמה זמן עבר, מה שבטוח אנו חשים שבעטו בנו ב"בטן הרכה" ורע עם עצמנו.

חשוב לא להאשים את עצמנו כהורים, וכן, זה מאוד קשה ליישם זאת בשלב הראשון שרק מעכלים עוד מה הילד עבר או לא עבר. ילד שחווה השפלה בבית הספר או בגן או בכל מוסד חינוכי - לא רק שהדימוי העצמי שלו נפגע, אלא גם לעיתים הוא מוצא פגם בעצמו ומאמין לדיברי המבוגר.

האחריות המוטלת עלינו כהורים היא לברר: ראשית, דרך הורים נוספים, והפעם לא דרך הילד שלנו, במידה ואינו מדבר. וגם אם הוא כבר יודע להביע עצמו כדאי תמיד לשאול שאלות גם הורים אחרים. האם הם חשים משהו דומה לנו מאותו צוות חינוכי. אפשר לשאול שאלות, כגון:

כמה זמן אתה מכיר את הצוות החינוכי במקום?

מה האני מאמין של הגננת/המורה? (את זה אפשר גם לראות בכיתה ובגן וגם כמובן אפשר להרגיש זאת מהאקלים החברתי שבכיתה, כך לדוגמא: ילד שמזמין ילד אחר אחר הצהרים והמורה/ הגננת משבחת זאת, אפשר להבין שחשוב למורה/לגננת הקשרים החברתיים הנרקמים בכיתה/בגן).

האם יש משהו שהשתנה בהתנהגות של ילדים להורים אחרים? (יותר עצבני/ שקט/ אפתי/ משחק לבד/ נשאר בכיתה) משהו שהילד לא נוהג מטיבעו באותו אופן.

אתם כהורים תראו נורות אזהרה, כמו:

שינוי במצב רוחו של הילד לאורך זמן (מעל שבוע).

חוסר תאבון/ רעב מוגבר. רעב מוגבר יכול להופיע בזמן גדילה בגיל 6 לערך ובגילאי ההתבגרות, אבל הוא כשלעצמו כסימן בודד לא מהווה סימן להתעללות כלשהיא.

שינוי בתזונה של הילד: העדפת מזונות שלא היו או שהיו בכמויות קטנות בבית, וכעת הוא דורש אותם - זה יכול להיות ממתקים לסוגיהם, פחממות או כל דבר אחר. לפני שאתם מגיבים החליטו עם עצמכם האם זה דבר מבורך מבחינתכם, או שהשינוי משפיע לרעה על התפריט המשפחתי או מזיק לילד.

ישנם ילדים שמדברים תוך כדי שינה. שימו לב מה הם אומרים, איך זזים במיטה. במידה והם היו ישנים בצורה רגועה, כלומר: ילד שישן בצורה רגועה ללא תזוזות מהירות ורבות במהלך השינה, ופתאום מדבר וזז, הדבר תריך להעלות סימני שאלה.

ילד לרוב חוזר על דברי המבוגר המשפיל. זה יכול לבוא לידי ביטוי בצורת שלילה , כמו: אני לא תוכי, או פשוט חזרה על מילה מסויימת פוגענית שאינה נשמעת בבית.

לרוב כאשר ילד מדבר זה יותר קל עבורנו לדובב אותו ולדלות פרטים.

בנוסף, יש אתרי אינטרנט רבים המקנים מידע לגבי סוגים של תקיפת קטינים. בדקו שהמידע הינו ממקורות מוסמכים ואמינים, כמו : עובדים סוציאלים, משטרה, פסיכולוגים קלינים מוסמכים.

אופן התגובה שלכם צריך להיות עינייני ואמפתי כלפי הילד.

לאחר שביררתם ומצאתם לנכון שאכן הילד/ה עבר/ה סוג של התעללות כזאת או אחרת עליכם להתייעץ עם בעל מקצוע (פסיכולוג ילדים), להפסיק להגיע לאותו מקום, אם הדבר תלוי בכם, לאלתר, ולשוחח עם אותו מבוגר מתעלל.

ישנם מקרים בהם זה מיותר להתעמת עם המבוגר המתעלל, וכדאי שפשוט תשימו את הדברים מאחוריכם. הכי חשוב זה לחשוב חיובי ולקחת את הדברים שלמדתם מהעיניין ולשדר זאת לילד/ה, אפשר להגיד לו/ה: תראה איזה בגרות אתה מפגין, איך אני גאה בך, תודה ששיתפת אותי זה חשוב לי לשמוע. ביכולתכם לבדוק אם יש לאותו מבוגר מתעלל עבר פלילי במשטרה.

חשוב לי לציין כי הכתבה אינה מתייחסת לילדים שהתנהגותם קיצונית ומטופלים בתרופות פסיכיאטריות, אלא לילדים נורמטיביים והסובלים מקושי בלימודים.

ולאנשי החינוך שבינינו, אני רק רוצה להגיד שיש לנו את הנשמות הכי טהורות והאוצר הכי גדול בידיים שלנו, וזה זכות גדולה לעבוד עם ילדים ואני מקווה שאנחנו מספיק מעריכים זאת, לא רק כמחנכים, אלא כאנשים. בבקשה, תתייחסו לילדים כמו שאנחנו היינו רוצים שיתייחסו לילדים שלנו. גם אנחנו בסופו של יום הורים, או נהיה הורים.

לכל שאלה אני כאן לרשותכם. לשאלות/תגובות/הצעות ניתן לכתוב למייל: [email protected]

או לשלוח מסרון לנייד: 0502077010

בברכת רק טוב,

קרן הלוי קרוסקין - להפוך את הקושי להצלחה.

לדף של קרן בפורטל פ"ת