איילה שילון הובאה אמש למנוחות

אמש, יום שני ה-13.6.16, לאחר מאבק קשה במחלת הסרטן, הובאה למנוחות איילה שילון ז"ל - מנהלת מת"י פתח תקווה.

איילה ניהלה את מת"י (מרכז תמיכה יישובי) פתח תקוה, במשך 12 שנה, ברגישות ובתבונה, והייתה מוכרת כאשת מקצוע מהשורה הראשונה.

השאירה אחריה בעל, גדעון ושלושה בנים: ארז, עומרי ויותם.

(מאלבום המשפחה)

ראש העיר איציק ברוורמן ספד לה:

"אני עומד כאן היום כראש העיר פתח תקווה וסופד לאישה יקרה אשר נולדה וגדלה בעיר שלנו, אך מעבר לכך השפיעה השפעה רבה על מערכות החינוך בעיר, אנשי החינוך שבהן כמו גם הילדים. לצערי הכרתי את איילה דרך מפגשים קצרים ולא הייתה לי הזכות להיות חלק ממסע החיים שלה אשר נקטע בטרם עת. יש אנשים אשר מעשיהם מתגלים במלוא תפארתם בלכתם מאתנו. איילה שילון ז"ל, כך ידעו לספר לי אנשי החינוך אשר עבדו אתה, הייתה אישה שהתוותה דרך והייתה בעלת עמוד שידרה ברור המשלב חשיבה יצירתית, חשיבה חברתית  ורגישות אין קיץ. נראה כי המקצועיות שלה לצד הרגישות, רק השתבחו עם השנים ואפשרו לכל מי שפנה אליה להרוויח עצה טובה, הסבר מעמיק, גמישות מחשבתית וחוסר פשרה מול עקרונות מובילים, בהם האמינה. חוסר הפשרה בלט בעיקר כאשר הדיונים נסובו על צורך של ילד כזה או אחר. איילה הייתה לא פעם הפה, הלב וכוכב הצפון של הילדים והמשפחות. היא הייתה גם הרוח החיה בכל המסגרות ובעיקר במת"י אותו ניהלה בגאווה בשנים האחרונות. בשנה האחרונה בעת שנאבקה במחלתה מצאה נחמה למספר שעות כאשר הייתה מגיעה למשרדיה להמשיך לחשוב ולעשות עם הצוות שלה. אני בטוח שדרכה של אישה נפלאה זו תמשיך להוביל את אלה שנגעה בהם והפכה להיות חלק בלתי נפרד מהווייתם. איילה, אני מבקש להודות לך בשם תושבי העיר, אנשי החינוך וילדי העיר, על תרומתך הרבה בשדה החינוך אשר טיפחת ובעיקר האמנת בו".

גם מנהל האגף לחינוך מיוחד עמוס תמם נשא דברים לזכרה של איילה:

"איילה, גדלה והתחנכה כאן בפ"ת בשכונת נווה עוז. אני כמו רבים אחרים הכרתי את איילה כמנהלת מרכז התמיכה של החינוך המיוחד בעיר. הייתה לי זכות כמו לאחרים, קהילת החינוך הארצית והמקומית בפרט. להכיר ולהוקיר את האישה המדהימה הזאת... לראיה חבריך לעבודה שהתגייסו סביב השעון לסייע, ולאפשר לך עבודה בסביבה מיטבית. החיים מלאים בהפתעות ולא תמיד כולן נעימות. לאחר שנים בהן התעוררת בכל בוקר עם חיוך על פניך, ענן שחור וכבד החל לרחף מעל חייך, ואת, כמו בכל דבר אחר שעשית, נלחמת עד הרגע האחרון כמו לוחמת אמיתית. למרות הכאב הרב שלבטח קרע אותך מבפנים, המשכת לחייך, לשמוח ולתת לנו את התחושה שהכול יהיה בסדר והחיים עדיין יפים עדיין המשכת בתכנון הבניה של המרכז החינוכי שעמדת בראשו. כל פרט היה חשוב לך הצבע, מיקום החדרים, הריהוט... הוא יהיה אחד המקומות היפים שיאפשרו להגשים חלומות של צוותים ובעיקר של ילדים. גם אם בלילות שכבת במיטה מודאגת וחרדה, עם שחר ידעת להסתיר את הכאב ולקבל את פנינו בשמחה. היו לנו שנים יפות אתך ימים מלאים באהבה אינסופית וזיכרונות רבים, ששום מלה לא תוכל למחוק ואיתנו תמיד הם יישארו לנצח. איילה היוותה השראה לכל הסובבים אותה ותרמה מכישוריה בחכמה ובצניעות. איילה הפכה לרבים חלומות למציאות, נתנה מקום לכל אחד, העצימה ואפשרה מרחב ומקום ליצירתיות וצמיחה אישית והעיקר אפשרה לכל אחד להרגיש שהוא שווה ומיוחד. אם יש דבר אחד שמנחם אותנו כעת, זה שאת כבר לא סובלת ויכולה כעת לנוח. לנצח נישא אותך עמנו ונזכור אותך כפי שהיית אשה חזקה, אמיצה, מלאת שמחה וחום שלמשך שנים ספורות, היה לנו העונג לחיות בקרבתה ולספוג ממנה המון ידע, אור ואהבה".

יהי זכרה ברוך!