אחרי 25 שנה: ליפקוביץ' מתנצל בפני הפועל פ"ת

השבוע מלאו חצי יובל לשוד הדאבל, אולי השערורייה הגדולה ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי. תזכורת וגם כמה גילויים חדשים בפרשה, שהייתה זוכה להרבה יותר כותרות אילו היה מדובר למשל בהפועל ת"א.

כל טעות שיפוט במשחק זניח של הפועל ת"א זוכה לציון בלוח השנה העברי - ככה זה כשאתה שולט בתקשורת. אבל אוהדי הפועל פתח תקווה לא ישכחו לעולם את השבוע הראשון של חודש יוני 1991. תלכיד מושלם של אברהם גרנט עשה בית ספר לכל יריב שעמד מולו. לאחר שנתיים של סגנות, ואליפויות של מכבי חיפה ובני יהודה, בעונת 1990/1 הפועל פתח תקווה שוב רצה לאליפות וגם הלכה עד הסוף בגביע, והפעם לא היה ויכוח – היא הקבוצה הטובה ביותר בארץ, והדאבל (בעצם הטראבל) פשוט מגיע לה.

המועדון, תחת ניהולו של גברי לוי, כבש את מספר השערים הרב ביותר, ספג את כמות השערים הנמוכה ביותר, והכל תוך תצוגות מרהיבות לאורך כל העונה. ובכל זאת זה לא הספיק לכלום (פרט לגביע הטוטו) – למה? שתי סיבות עיקריות.

חיים ליפקוביץ' (משמאל) עם טובי מלאך בחודש שעבר בפ"ת

לסיבה הראשונה קוראים ויקטור צ'אנוב. שוערה של מכבי חיפה, קבוצה אפורה ובינונית הצליח כמעט לבדו להותיר את חיפה במרוץ צמודה להפועל פ"ת. במשחקים רבים הצליח צ'אנוב לאטום את שערו, ולא רק זאת אלא שגם היה אחראי ללא מעט התקפות שהניבו שער ניצחון דחוק (בד"כ 1:0 או 2:1), כשבישל פעם אחר פעם כדורים לחלוצי הקבוצה (לצעירים שביניכם - משהו בסגנון וינסנט אניימה).

אבל עם כל הכבוד לצ'אנוב ולמזל, על שוד הדאבל הזה חתומים האנשים בשחור, ובעיקר שניים – חיים ליפקוביץ' ועובדיה בן יצחק.

1.6.1991 – שלושה שבועות לסיום העונה: משחק העונה באצטדיון הפועל פ"ת ("האורווה"). הפועל פ"ת מארחת את מכבי חיפה - 10,000 אוהדים, כמעט כולם של הפועל פ"ת, תופסים כל מילימטר ביציעים שתכולתם "על הנייר" 8,000 בלבד. מכבי חיפה לא ממש "עוברת את החצי" במשחק הזה, וצ'אנוב מצליח במחצית הראשונה לשמור על רשת נקייה. במחצית השנייה מצליח יוסי שושני להכניע פעמיים את צ'אנוב בשני שערים כשרים למהדרין ומקפיץ את אלפי הכחולים לשמיים. רגע, חכו... הקוון, בני כהן (אחיו של ניסים כהן, כוכבה של מכבי פ"ת בשנות השמונים), "רואה" נבדל וליפקוביץ' נאלץ לפסול את שני השערים. 0-0 בסיום וכעבור שלושה שבועות חיפה חוגגת אליפות בקריית אליעזר על חודה של נקודה ועם הפרש שערים פחות טוב מזה של פ"ת.

גברי לוי עם ליפקוביץ' מעליו - סולח לו?

פגשנו לפני כשבועיים את השופט הראשי באותו משחק דווקא ביום חג של הפועל פ"ת, כשקבוצת הנוער זוכה בגביע המדינה. מסתבר שליפקוביץ' (אולי בצדק) כלל לא מרגיש אשם, ובטח לא מתבייש להגיע לאצטדיון ראש הזהב. בשיחה עם צוות פורטל פ"ת הוא מספר: "אני אוהב את הפועל פ"ת, ואין מצב שהיה לי משהו נגד הקבוצה. נראה לכם שאני רציתי לפגוע בקבוצה? אני מתנצל על מה שקרה. הקוון בני כהן הטעה אותי. לאחר המשחק התבררו כמה פרטים, אבל כבר לא היה מה לעשות".

(הערת המערכת: ליפקוביץ' אף ציין בפנינו עובדות נוספות הקשורות במעורבים בפרשה, ואולם בשל גילם ומצב בריאותם הנוכחי של חלק מהם, החלטנו לפחות בינתיים לא לפרסמם. רק נציין כאן כי מאז אותו משחק דווח במספר מקרים באמצעי התקשורת השונים על חשד לכשירותו של המשחק, כולל למעורבות בהימורים. בכל מקרה ליפקוביץ' מודה בפעם הראשונה כי המשחק לא היה כשר והא מתנצל על כך).

פרט "מוזר" נוסף לגבי אותו משחק ששודר בשידור ישיר בערוץ הראשון: כנראה שאף אחד לא יודע היכן נמצאת קלטת הווידאו של אותו משחק, והוא לא משודר אף פעם בשידורים החוזרים של הערוצים הנוסטלגיים השונים – נותר רק לתהות מדוע...

אגב, פרט "פיקנטי" נוסף הקשור לאותה עונה - במשחק ההכתרה של מכבי חיפה (מול מכבי נתניה) שפט דני קורן, אוהד שרוף של מכבי פ"ת וכיום מקורב מאוד למשפחת לוזון שעומדת בראשה. אף אחד לא הטיל דופי בשיפוטו של דני קורן באותו משחק (וכמובן גם אנחנו לא), אך ניתן רק לנחש שהוא לא ממש הצטער לשרוק את שריקת הסיום ולאסוף לידיו את כדור האליפות שקבע – הפועל פ"ת רק סגנית בפעם השלישית ברציפות.

גביע הטוטו להפועל פ"ת - נשארו רק עם זה (מתוך מוזיאון הפועל פ"ת)

4.6.1991 – שלושה ימים לאחר שוד האליפות, גמר גביע המדינה בין הפועל פ"ת ומכבי חיפה, עשרות אלפי צופים ממלאים את אצטדיון ר"ג, ואוהדי הפועל פ"ת מקווים לצאת בכל זאת עם משהו מהעונה הזאת, ובצדק. לא כך חושב השופט עובדיה בן יצחק, שרוצה להיכנס לספרי ההיסטוריה על חשבונה של קבוצה שקל מאוד לעשות דברים על גבה – הלא היא הפועל פ"ת.

(לצפייה בתקציר המשחק – לחצו על הקישור למעלה משמאל)

כבר במנהרת הכניסה לאצטדיון המאמן אברהם גרנט שומע מהשופט הראשי: "גיא גת יורחק במשחק הזה", אבל גם הוא לא האמין שזה יקרה כל כך מהר. בטרם הספיק גרנט להתיישב על הספסל, וכשמחוגי השעון משלימים בקושי דקה אחת של משחק שולף בן יצחק את הכרטיס האדום לעברו של גת, בגין עבירה, שכל שופט (במיוחד באותה תקופה – מאז החוקים השתנו) אחר היה מוציא בעקבותיה אולי צהוב, וגם זה אם היה מדובר בדקה 70. אפילו בחוקים המחמירים של היום, בכל העולם עוד לא היה מקרה של כרטיס אדום בדקה ראשונה (של גמר גביע) בגין עבירה שכזו – לא לפני 1991, לא אחרי 1991 וכנראה שלעולם לא.

למרות החיסרון המספרי שליטה מוחלטת של הפועל פ"ת במחצית הראשונה הספיקה לשער אחד בלבד, של מני בסון בדקה ה-35, ולאינספור החמצות נוספות. רק 1-0 במחצית למלאבסים, שאיבדו את הכוח במחצית השנייה, ספגו שלושה שערים ונאלצו לראות את הירוקים חוגגים בחוסר צדק בפעם השנייה בתוך שלושה ימים.

בדוח השיפוט שלאחר המשחק ציין בן יצחק את ההשתוללות של גרנט לאחר ההרחקה של גיא גת וגזלת הדאבל מהפועל פ"ת: 

בלעדי לפורטל פ"ת - מתוך המוזיאון הביתי של ניסים קלדרון

נציין גם כי באותן שנים הייתה "שליטה חיפאית" ברורה באיגוד שופטי הכדורגל בישראל, אבל על כך נרחיב בהזדמנות אחרת. עוד נזכיר כי בשנים שלאחר מכן, מכבי חיפה בראשותו של יעקב שחר השתמשה בהפועל פ"ת כספקית השחקנים שלה במשך שנים רבות ולמעשה חיסלה אותה, כמו גם את מכבי נתניה. לא פלא שעם פירוקם של שני מועדונים גדולים וחשובים אלה בכדורגל הישראלי, הידרדרה חיפה בעצמה בשנים האחרונות, כשלא מצאה תחליף לשתי מחלקות נוער אלה.

השבוע מלאו 25 שנה לאותו שבוע אומלל, שאותו אוהדי הפועל פ"ת לא ישכחו ועליו לא יסלחו לעולם!

זה לא עזר... (באדיבות ניסים קלדרון)