אופטימיות למרות האובדן הכפול

אסון הבונים התרחש לפני 30 שנה כאשר שכבת כיתות ז' שבבית ספרנו "ברנר" בפ"ת יצאה לטיול שנתי. נפגשנו עם ירדנה כהן - אמה של יאירה שנהרגה בתאונה.

בעת היוודע האסון ירדנה כהן עבדה כגננת והייתה בגן הילדים. היא זוכרת יום זה כיום קשה מאוד ומבולבל. היא לא ידעה מה נעשה אתה, הידיעה על מות יאירה הגיעה רק לקראת ערב.

לאם חשוב מאוד שנזכור שיאירה כהן הייתה ילדה מקסימה וחביבה, מוקפת בחברים ואהובה על כולם. ירדנה מטילה על הממשלה את האחריות לדאוג שתלמידי מערכת החינוך יצאו לטיולים במסלולים בטוחים ובטיחותיים. היא, כאם שכולה, רוצה שהשכול לא יפגע במשפחות נוספות.

זיכרון שכתבה יאירה לחברתה ורד טסה בסוף כיתה ו'

לאחר האסון ירדנה ובעלה קותי אימצו ילדה - אחות קטנה לשני ילדיהם הבוגרים. בנוסף על הקושי להתמודד עם מות בתה, איבדה ירדנה את בעלה שירה בעצמו במקום התאונה במושב הבונים.

למרות הקושי לשוב ולספר על האובדן הכפול, ירדנה הייתה מאוד סבלנית ונעימה. חביבותה הקלה עלינו את הראיון. היה מרגש להקשיב לאישה שאיבדה כל כך הרבה בחייה אבל נשארה אופטימית.

הכותבים, כיום תלמידי כיתה ז'5 בחטיבת ביניים ברנר בפ"ת, משתתפים בפרויקט הנצחה מיוחד שמשותף לסיפריית בית הספר ולפורטל פ"ת - לציון 30 שנה לאסון הבונים.

לדף הראשי של הפרויקט