אוויר צח מעכו, זכרונות מאשדוד

כמה טוב לנשום לרווחה, להתרווח, להסיט את הוילונות, לפתוח את העיתונים (למרות שרמת כתביהם נמוכה כים המלח), ולהתחיל באופן רשמי את עונת 2014/15. הפועל פ"ת שלנו משיגה את שלושת הנקודות הראשונות שלה, בעזרת ניצחון 1:4 מרשים על הפועל עכו. "באנו למשחק מול קבוצה בליגה שלנו", אמר בצדק גיא דיין, אחד מאדריכלי הניצחון. "הוכחנו שאנחנו קבוצה מצוינת - והמבט הוא כבר על אשדוד באצטדיון הי"א", סיכם בתמציתיות.

אז על האווירה המחשלת עוד ידובר רבות, והמהלך המבריק של דורון בן דקון לפתוח את שערי "ראש הזהב" לכלל אוהדי הקבוצה בחינם, עוד עשוי לשאת פירות בהמשך, שכן הניצחון הראשון של העונה הוא משמעותי כאין שיעור מכל ניצחון אחר שיושג, וטוב שהוא הגיע עכשיו, עוד לפני שלוש קבוצות מיותמות מחגיגות בליגת העל - בני סכנין, הפועל עכו ומכבי נתניה. הטיימינג אחרי הפתיחה הרעה של העונה, היריבה מועטת האוהדים ושקולת האמצעים, הרעב של האוהדים לפרוץ את הסכר והזמן הממושך שנבלע מפאת פגרת הנבחרת - היו טריגרים בולטים לביצוע המהלך החכם, ולכחולה לא היה דיבידנד לוותר על ההזדמנות לטרוף את הקלפים. ו-8,000 אוהדים נאמנים באטרף - זה טריפת קלפים. בימים אלו אנו מתוודעים כי בן דקון מתכוון לאפשר כניסה חופשית גם במשחקים נוספים, ועל כך יש להוריד בפניו את הכובע.

קהל יש - שחקני בית עדיין לא

אז מה ראינו בראש הזהב? קודם כל, קבוצה, שזה כבר דבר שלא ניתן לזלזל בו. חבורה של חבר'ה צעירים מלאי אנרגיות שמתים לטרוף את הדשא ויודעים שיש מי שתולה בהם תקוות. ברגע שנוצר החיבור המתבקש הזה בין הקבוצה לאוהדים (הקבוצה הרי נבנתה כפאזל עד ממש לא מזמן), להפועל פ"ת כבר יתרון על פני יותר מחצי ליגה. צ'ימזי אמבה נראה כרכש הגנתי טוב, אבל לטעמי חסן אבו זייד הוא אחד הבינגואים היותר מתבקשים שיכולנו לבקש בזמן כזה - שחקן עם טכניקה, יכולות התקפיות והגנתיות, מחויבות לקבוצה והרבה רעב לעוט על הכדור. הוא הוכיח נגד העכואים שהמשחק הטוב מ"סמי עופר" לא היה מקרי. על שחר הירש דעתי ברורה עוד מהעונה שעברה - מדובר בחלוץ מודרני פר-אקסלנס עם פוטנציאל ענק, ופריעת השטרות הראשונית אולי מעידה על הבאות, בטח ובטח מול יריבות כדוגמת עכו.

לפני כחודש טענתי שהשארתו של ליאור אסולין תתברר בסופו של דבר כמהלך שהשאיר את הפועל פ"ת בליגת העל - אני עומד גם כעת על טענה זו. אסולין, קפטן הקבוצה למי ששכח, מלבד היותו חלוץ מצוין, הוא דמות שהצעירים לוטשים עיניים לעברה. שחקן עם ניסיון כל כך עשיר בכדורגל הישראלי, שחווה ועבר כמעט הכל בביצה שלנו, יודע להעניק מחכמת המשחק שלו, וגם אם הניתור והאתלטיות כבר לא כמו פעם, עצם נוכחותו על כר הדשא ממריצה את הילדים שלצידו. לטעמי, יש לו גם בגיל 34 מה למכור בליגת העל, ועוד איך יש לו.

דבר אחד צורם לי באופן מיוחד - מלבד שגיב כהן ששותף בסוף המשחק (עונה שישית שלו בהפועל, לא יאומן), אין אף שחקן שאני כאוהד יכול לזהות כשחקן בית שמזוהה איתי. אז נכון שכולנו מתים על אורי פסו הנפלא, נכון שגיא דיין כבר מוכר לנו מפעם ונכון שאפילו ליאור אסולין נכנס איכשהו, בדרך נס, ללבנו, אך עדיין - לאן פני הקבוצה מועדות בהמשך? אחרי ששלושת המושאלים מחיפה יברחו לנו, ומרבית השחקנים יחפשו בית חדש, אנחנו נישאר, ואיתנו חומר דל. הפאזל? יורכב מחדש. הבעיה חמורה יותר כאשר אנחנו האוהדים הרמנו ידיים בעניין הזה, ובאמת שאין לנו למי לבוא בטענות. לדורון בן דקון שהציל את הקבוצה במו ידיו ובשתי ידיים הרים קבוצה מאשפתות? וודאי שלא. נותר רק לקוות שאנשים טובים ייכנסו לכדורגל ויחזקו דמויות דוגמת בן דקון. עד אז, אוכל לחיות עם גזרת הכלאיים הזו, כל עוד אדע שהאנשים בפנים עובדים באופן היעיל ביותר, תוך ניקיון כפיים וניסיון כנה למזער את נזקי עידן החוזים השמנים. בן דקון הוא בהחלט כזה, ואיתו אפשר ללכת למלחמה. בינתיים, על בר-און לשלב באופן הנמרץ ביותר את מייקל סממה, עומר שרעבי, עומר משאללה, ואפילו, בשלב כלשהו אם יינתן, את אוראל כהן.

זה הזמן להוריד את ה"היי", לחזור אל הקרקע ולהסתכל על המטרה הבאה - מ.ס אשדוד. קבוצתו של ניר קלינגר לא הפסידה עוד העונה, ועוד זוכרת לנו את ה-0:4 המהדהד מגביע הטוטו. האם החבורה של עידן בר-און תצליח לקחת את התחושות החיוביות מעכו ולעלות על הגל? הלוואי. המחשבות על אשדוד מחזירות אותי 4 שנים לאחור. השריד היחיד שנשאר מהקבוצה ההיא הוא גיא דיין. הפועל הגיעה כאנדרדוג ברור לי"א בסוף נובמבר, שיחקה מבוקר וסבלני, סגרה ברוב שלבי המשחק וחזרה עם שלוש נקודות תודות לדודו ביטון ואלון תורג'מן. אם נקח משהו מניהול המשחק המצוין ההוא של יובל נעים, אולי נצליח להשליך קדימה לעבר המצ'אפ של עידן 2014. אז אשדוד הפסידה אחרי ארבעה מחוזרים, והסיטואציה הפעם די דומה מבחינת לוקיישן, טבלה ויחסי כוחות. המנטרה: לבוא צנועים, לחזור גדולים. אז יאללה, שיהיה בהצלחה.