אגוז קשה לפיצוח

פרשת השבוע שלנו - "ויצא", מדגישה דבר מאוד מעניין. לאחר שיעקב חולם על הסולם שמוצב ארצה וראשו מגיעה השמימה, הוא קם בבוקר וקורא למקום בית א-ל, למרות ששמו המקורי של המקום הוא לוז. כך גם בני יוסף שמגיעים בכיבוש הארץ לנחלתם כובשים את העיר וקוראים לה בית א-ל, ושוב טורח הנביא לספר לנו ש"לוז" הוא שמה המקורי של העיר.

חז"ל הבינו שיש קשר לצמח הלוז הלא הוא השקד, שאחד ממאפייניו הוא שאין לו בקע בקליפה שאפשר להתחיל לפצח אותו ממנו. בעצם יעקב מגיע למקום שמזין את עצמו ללא תלות וצורך בסביבה. גם כשבני יוסף מגיעים למקום הם מתקשים בכיבוש העיר כי הם לא מוצאים אף פתח אפשרי. בכל עיר נורמטיבית יש פתחים המשמשים לקשרי חוץ עם הסביבה, שממילא משמשים גם כנקודת תורפה בטיחותית.

העיר לוז חיה בתוך עצמה כאוטרקיה - שליטה עצמית מלאה והרמוניה פנימית כזו שלא נצרכו לשום דבר מבחוץ. לכן בני יוסף פוגשים איש אחד שמראה להם את הדרך להיכנס אל העיר כדי לכבוש אותה. חז"ל אומרים שהוא מסר את המידע ב"עקימת שפתיים", הוא לא אמר במפורש אלא רמז על כניסה "סודית" דרך אחד העצים. לאחר שכובשים בני יוסף את העיר, הולך אותו איש ומקים עיר נוספת וקורא לה לוז. חז"ל מספרים שבעיר זאת אנשים לא היו מתים. אלא כשהיה אדם זקן שכבר קץ בחייו, היה יוצא ממנה ומת....

בית א-ל נקראת בפי יעקב "שער השמים", ואולי היא רומזת לכך שהעולם כולו מתנהל כמו העיר לוז. העולם מכיל בתוכו את כל הנתונים שהוא צריך כדי להתקיים. האנושות החיה בתוכו כביכול לא נצרכת לשום סיוע חיצוני לעולם. אבל הדבר הזה ריק מתוכן, הוא מוליד אנשים שקצים בחיים, שכל העולם צריך להיות מסופק מנתונים השייכים בעולם הזה. דבר זה מוליד ייאוש וגורם להם לצאת החוצה אל מותם. יעקב שנקרא "איש תם יושב אוהלים" הוא התקדים של אותו "איש" שגילה לבני יוסף את הכניסה הסודית לעיר.

יעקב מגלה שבבית א-ל - לוז יש "סדק", יש מקום שממנו הכוח של יוסף - כוח התקווה וכוח ההולדה והתחדשות החיים יכול להיכנס. בית א-ל היא שער השמים. המקום שממנו מגלים לעולם שיש סולם -גשר - חיבור בין הארץ לשמים.

יש אלוהים שמנהיג את העולם, שמחיה אותו כל הזמן ומפיח בו תקווה נשמתית. יש אמנם מעין "קליפה" כזו שמסתירה אותו ואת האור שלו, ואפילו מונעת את הפריחה. לכן הוא יוצר סדק קטן במציאות ונגלה אלינו כדי להגיד לנו בני האהובים, האנושות כולה זקוקה לכם. אני פרצתי סדק קטן, עכשיו תורכם לבקוע מהביצה, לפצח את הקליפה ולהתחבר לעולם הרמוני עליון שמאפשר דיאלוג בין הבורא לנברא, עולם מלא במשמעות נצחית מלאה בטוב.

מדינת ישראל נמצאת בצומת דרכים משמעותית - יש לה בשורה לעולם. בשורה של חיבור בין האנושות לבוראה. בשורה שתביא לעולם טוב ומתוקן. לשם כך צריך לזהות את הסדקים שהקב"ה מציץ עלינו מהם ולהיעזר בהם על מנת לפתוח את הקליפה ולהאיר את האור לעולם כולו.

שבת שלום ומבורך!

לעמוד הראשי של פ"שנטו