פרשת השבוע שלנו - "וירא" פותחת בתיאור הכנסת האורחים של אברהם אבינו. רש"י מביא מדרש מעניין כיצד השתמש אברהם באוכל על מנת לקרב את האנושות לאלוהים.
"לאחר שאוכלים ושותים אומר להם ברכו למי שאכלתם משלו, סבורים אתם שמשלי אכלתם? משל מי שאמר והיה העולם אכלתם".
מה עשה האורח המסכן עם הנתון הזה? הרי אברהם לא לימד אותו בצורה שכלית את עקרי האמונה, או העביר לו שיעור מסודר על מי זה אלוהים. אם כן את מי בדיוק הוא יברך? הרי הוא לא מכיר את מי שאמר והיה העולם...
המשך המדרש מתאר שהם שואלים את אברהם מי ברא את העולם והוא מסביר להם. לפי זה האוכל משמש כטריגר בלבד. אבל יש כאן ענין יותר עמוק. אברהם אבינו לא סתם השתמש במתודה. הוא הבין שלאנושות חסרה תחושת הדאגה - שמשהו מאכיל אותך, שומר עליך, ודואג לך. כל אדם שמגיע לביתו רוצה לקבל ארוחת חמה ומפנקת - כי הוא רוצה להרגיש אהוב. אברהם אבינו הבין שהאנושות לא מרגישה את אהבת ה'. סתם הסבר שכלי ללא תחושה רגשית של אהבה לא תעזור.
פעם בא לבן איש חי אדם שרצה להתאסלם. הבן איש חי שאל אותו מה יעשה עם החמין בשבת? כששמע זאת אותו אדם מיד התעשת וביטל את המחשבה. לכאורה היה אפשר לומר שהבן איש חי קנה אותו בכסף קטן. אבל באמת הבן איש חי הבין שאותו אדם לא מחפש כעת אמונה גבוהה, זה יבוא בשלב הבא. הוא קודם כל מחפש להרגיש אהוב, להרגיש את הטעם של הבית.
מחנכים והורים לעתים שוכחים את הנקודה הזאת. לפעמים הילד מציק כי הוא פשוט רעב... או שלא בהכרח שזה רק רעב, הוא רוצה יחס ביחד עם האוכל. כשאדם אוכל הוא מרגיש "נברא", שלא כל המעמסה של החיים היא עליו. גם לו דואגים. הוא משחרר כתפיים, נושם לרווחה ולוקח ביס - ואז הוא מתמלא כוחות לפעול בעצמו לטובת העולם.
אז שבת שבעה, טעימה, מפנקת ואוהבת לכולנו!