"כל יום אני סוחבת איתי את הספר על האסון"

במסגרת פרויקט ההנצחה המיוחד שבו אנו משתתפים, יצאנו לראיין את טובה לוי – רכזת שכבת כיתות ז' בחטיבת הביניים ברנר בפ"ת בזמן שהתרחש אסון הבונים.

טובה לוי הייתה אז בת 26 - גיל צעיר מאוד ביחס לתפקידה.

"היום התחיל בהתרגשות וכיף. יום מלא ציפיות ומלא בשמחה", משחזרת טובה, ומספרת: "נהג האוטובוס הדליק את הרדיו ולפתע נשמע דיווח על תאונה בצומת הבונים, מקום שהיה אמור להיות חלק ממסלול הטיול של שכבה ז'".

באיזור הסמוך למקום בו שהתה טובה, קיסריה, היו מסוקים וניידות אמבולנס. טובה הלכה לבדוק אם קרה משהו. כשהתברר לה שתלמידי ז’ 12 נפגעו מהרכבת, נסעה מייד לבית חולים רמב”ם בחיפה לחכות לפצועים.

מתוך ארכיון סיפריית בית הספר

לבסוף, יום שהתחיל בהתרגשות, כיף, שמחה וציפיות - נגמר באסון טראגי מלא כאב ועצב, קושי ודאגות. 19 מתלמידי כיתה ז' 12, מחנכת הכיתה ואם מלווה קיפחו את חייהם באסון. אסון זה השפיע קשות על חייהם של כל העדים לאסון וגרם לטראומה ולטרגדיה שהשפיעה ותשפיע על חיי המקורבים של הנספים. דבר זה בא לידי ביטוי גם בחייה של טובה: "כל יום אני סוחבת איתי את הספר שנכתב על אסון הבונים ושומרת עליו מכל משמר".

למרות הטרגדיה והמאורעות הקשים, ב-30 השנים האחרונות קרו גם מאורעות מיוחדים ושמחים לטובה. שני האירועים הכי מיוחדים עבורה הם הולדת ילדיה והפיכתה לסבתא.

במהלך הראיון היינו מאוד סקרנים לדעת מה קרה בזמן האסון והיינו המומים מהמידע הקשה והכואב שסיפקה לנו טובה, שסיפרה על מאורע קשה בחייה. היה מאוד חוויתי לנסות עצמנו ככתבים צעירים, לערוך ראיונות ולהפכם לכתבה.

הכותבים, כיום תלמידי כיתה ז'5 בחטיבת ביניים ברנר בפ"ת, משתתפים בפרויקט הנצחה מיוחד שמשותף לסיפריית בית הספר ולפורטל פ"ת - לציון 30 שנה לאסון הבונים.

לדף הראשי של הפרויקט