30 שנה אחרי - יפית שבחון משחזרת

במסגרת פרויקט ההנצחה המיוחד לאסון הבונים שבו אנו משתתפות, יצאנו לראיין את יפית שבחון - בוגרת מחזור ה' של חטיבת הביניים ברנר בפ"ת.

כמו רוב תלמידי השכבה יפית הייתה בת 13 ביום האסון. יפית הייתה באוטובוס באותו מסלול שאירעה בו התאונה, שני אוטובוסים אחרי האוטובוס של ז'12.

לאחר התאונה העלו את כיתתה של יפית למושב הבונים. "אני באופן אישי לא הרגשתי בדיוק מה קרה, יש כאלה שהרגישו את ההדף מהתאונה. אני זוכרת שכיבדו אותנו בפטל ושוקולד - זה כל מה שאני זוכרת מאותם רגעים", נזכרת יפית.

לאחר מכן השכבה חזרה לכיוון בית הספר. יפית מספרת: "את גודל האירוע לא סיפרו לנו, לא ידענו בוודאות שזה מה שקרה, אך אני כן זוכרת שחזרנו לרחוב עין גנים, פנינו לברנר וברגע שהאוטובוס נכנס פנימה ראינו רחוב עמוס, מלא באנשים. זאת התמונה שזכורה לי מאותו רגע".

יפית שבחון - תמונה מספר המחזור

מתי הבנת את גודל האירוע?

"הבנתי תוך כדי הימים. לאט לאט הגיעו הסיפורים ומה שהראו בטלוויזיה התחיל לחלחל".

אף על פי שיפית לא הכירה אף אחד מהנספים, היא מספרת שהיה ילד אחד שמאד אהבה, אהבה מרחוק.

אילו אירועים מיוחדים עברו עלייך ב-30 שנה האחרונות?

ב-30 שנה האחרונות האירועים הכי משמעותיים שעבורו עליי הם שהתחתנתי עם אבנר ונולדו שני ילדיי - יעלי ורן.

למרות התאונה יפית הלכה לטיולים שנתיים אחרי האירוע: "הפחד לא ליווה אותי, לא ממש הבנתי את עוצמת האירוע. היום, כשאני אמא ל-2 ילדים, הַבנתי שונה לגמרי על מה שקרה באותה תקופה. כאשר יעלי (ביתה של יפית) הייתה בכיתה א'והייתה צריכה לנסוע לטיול שנתי, התהפכה לי הבטן. היה לי מאד קשה, כל היום הייתי בחששות", מספרת יפית.

כיום, יפית מספרת שכמה בוגרים התארגנו להוציא ספר עלילתי שלא אמור להיות ספר זיכרון, אלא ספר שמספר את סיפור חייהם של אותם ילדים. אנחנו מחכות ומצפות לקרוא את הספר.

 
הכותבות, כיום תלמידות כיתה ז'5 בחטיבת ביניים ברנר בפ"ת, משתתפות בפרויקט הנצחה מיוחד שמשותף לסיפריית בית הספר ולפורטל פ"ת לציון 30 שנה לאסון הבונים.

לדף הראשי של הפרויקט