קדימה להסתער? למה?

שלום לכולם, פרשת השבוע שלנו – "מטות" מציגה את מהלך הקרב בין ישראל למדין, וניתן למצוא בו פתרון לשאלה שרבים התעסקו בה. מה מניע את הלוחם להיענות לקריאת מפקדו ולהסתער לנוכח פני אויב.

מטרתו של עם ישראל היא להיות אור לגויים, להוות דגם – מודל של מדינה איכותית הראויה לחיקוי בכל קנה מידה: ערכי, ביטחוני, כלכלי וכו'. לכן לעם ישראל יש חובה לאהוב את האומות. מתוקף החובה לאהוב, יש חובה לשנוא את הרוע שנמצא באומות ולחתור לבטל אותו. כמו שכאשר רופא מקבל חולה הוא אוהב אותו אך שונא את המחלה שלו ורוצה לבטלה. אבל לא בגלל אהבתו לחולה הוא יימנע מלנתח אותו. בימינו יש שהתבלבלו בין התפיסה הזו ואף איבדו את האמונה בצדקת הדרך. במקום אויב יש אדם בעל נרטיב שונה, במקום פקודה חדה וברורה יש הוראות פתיחה באש שלא ברור כיצד מפקד וחייל בשטח יכול ליישם. כך נשמטת הקרקע המוסרית מתחת המלחמה ואכן אין לה שום הצדקה. אם נחזור למשל זה כמו שרופא יאמר שגם לחיידק שהורס את האדם יש זכות לחיות ו"נרטיב" משלו.

תארו לכם שבמקום הפקודה הקלאסית:

"הכח! הותקלנו מלפנים 80 מטר! מחבלים מחופרים היטב! אל האויב בדילוגים!"

ישמעו החיילים את הפקודה הבאה:

"הכח ! הותקלנו מלפנים 80 מטר! כח בעל נרטיב שונה מחופר היטב ונלחם על החופש שלו! אל המשא ומתן בדילוגים!"

לא רק שלא בונים ככה חומה, היא נהרסה עוד לפני שחשבו לבנות אותה. מלמדת אותנו התורה מצד אחד מסר לחיילים – צרור את המדינים והכיתם אותם" רק מתוך שנאה בלתי מתפשרת לאויב ומכה מוחצת יהיו מסוגלים לאחר המלחמה לקבל הדרכה ממשה כיצד לקחת את שרידי אותה אומה מדינית נבזית, ולקרב אותם תחת כנפי השכינה לעם ישראל, לאחר ביעור הרע מתוכם.

היסוד הזה נכתב בשפת אמת במשפט אחד: "כל המלחמה במדין הייתה רק כפי הכעס שהיה לבני ישראל". ככל שנחדיר בחיילים את האמונה בצדקת הדרך, את האמת הברורה שהם הטובים ומי שמולם זה אויב מלוכלך – ננצח במלחמותינו, נבער את הרע מהעולם ונביא לחיים של אושר לעולם כולו.

שבת שלום ומבורך!

לדף הראשי של פ"שנטו