השער אל ההארה

22/05/2015 | יהודה בנך

חדשות

שני נזירים, המאסטר ותלמידו, יצאו למסע של כמה ימים בטבע לצורך התבודדות והתבוננות פנימית.

בעודם פוסעים ביער פנה התלמיד למורו: "מורי היקר, אני רוצה להתעורר* עכשיו, מה עלי לעשות?"

הסתכל עליו המאסטר ואמר לו בתקיפות: "תקשיב לשקט, ותכנס אל ההארה* משם".

התלמיד המופתע השתתק ופתח את חושיו לקולות ולפתע שמע את קול המים המפכים בפלג, את קולות הציפורים ואת רחש העצים. מרוב תדהמה נעצרו כל מחשבותיו והוא חש ער ונוכח במלוא חושיו להתרחשות של הרגע הזה. וכך זה נמשך דקות רבות ואז שוב שבו המחשבות לנקר במוחו והוא איבד את נוכחותו עד שפנה אל מורו ושאל: "מורי היקר, אם לא הייתי שומע את קול הפלג והטבע מסביבי, מה היית אומר לי אז?"

הסתכל המורה במבט זעוף אל תלמידו ואמר: "אז תכנס אל ההארה משם!"

המסר של המאסטר היה שאין מקום טוב ממנו אפשר להתעורר. גם השקט וגם הרעש של המחשבות הן חומר גלם לעשות את העבודה ולהבחין שמה שמפריד בינינו לבין מה שאנחנו מחפשים, הן המחשבות.

* להתעורר והארה הן שתי מילים שמתארות את השאיפה הזהה: לחוות האור שמתגלה כאשר מתעוררים מהחלום של התפיסה הסובייקטיבית.