במנזר הזן נהג ראש המנזר להטיל על תלמידיו מידי פעם משימות מעצבנות כדי לאתגר אותם. בין כל התלמידים היה גם תלמיד אחד ושמו חואן. חואן היה "טרבל מייקר" אמיתי. מהיר חימה ומתלונן תמיד על כל דבר: האוכל לא תמיד מספיק ולא טעים... האנשים לא טובים בעיניו... אין דבר שלא יכול היה לעורר את חמתו או להוציא ממנו דבר ביקורת. אף אחד לא אהב את חואן וכולם קיוו שיום אחד הוא יסתלק ויעזוב אותם לנפשם.
יום אחד ראש המנזר קם במצב רוח מאוד משונה והמשימה שהטיל על תלמידיו הייתה להעביר פיסות דשא מצד אחד של החצר לצידו השני... ורגע אחרי שסיימו הוא ביקש מהם להחזיר את כל הדשא שרק עתה סיימו להעביר, בחזרה. חואן רטן והתעצבן כל מהלך העבודה. וכשהגיעה ההוראה להחזיר את הדשא למקומו הקודם הוא התפרץ בקללות על ראש המנזר ורץ לחדרו, ארז את חפציו ונסע מהמקום בזעם. כולם כמובן שמחו שחואן הלך סוף סוף.
כשהגיעה הידיעה לראש המנזר שחואן נטש, הוא מיד נסע אחריו ושכנע את חואן לחזור.
בערב כשכולם היו עסוקים בעניינם פנה עוזרו של ראש המנזר אל ראש המנזר ושאל אותו מדוע הוא התעקש להחזיר את חואן למרות שכולם מתעבים אותו. ראש המנזר ביקש מהעוזר להתקרב כדי שיוכל ללחוש לו סוד, ואמר: "אל תגלה לאף אחד, רק שתדע שלחואן אני משלם שיהיה פה!"
כי לכולנו יש "חואנים" בחיים. אלה שמעצבנים אותנו, אלה שאנחנו לא סובלים ומתעבים. האנושיות והחמלה שכולנו אוהבים להתגנדר בה לא נמדדת באופן שאנחנו מתייחסים לאלה שאנחנו אוהבים, אלא באופן שאנחנו מתייחסים לאלה שאנחנו מתעבים.
למאמרים נוספים של יהודה בנך בנושא תודעה חופשית
יהודה בנך - כלכלן, מאמן אישי ועסקי מוסמך, דאן 2 קארטה, מתרגל מדיטציה ונון-דואליטי.
Master NLP Practitioner, HypnoCoach Pracrtitioner
הדף העיסקי של יהודה בנך בפורטל פ"תנטו
רוצים שגם החברים שלכם יקראו את הכתבה?
שתפו אותם ע"י לחיצה על כפתורי הרשתות החברתיות – כאן: