במסגרת פרויקט ההנצחה המיוחד שבו אנו משתתפות, נשתף אתכם הפעם במפגש מיוחד שהתקיים בבית הספר עם שני אחים של הרוגי אסון הבונים.
כל שכבת ז' מבית ספר ברנר פ"ת התכנסה באולם הכנסים עם האחים של עודד אגמון וסיגלית כהן שנפטרו באסון, וכל אחד מהם סיפר על שעבר באותו יום.
פתח בדברים ערן, אחיו של עודד אגמון ז"ל, והוא סיפר שהיה ילד בן 6 בגן. הגננת קראה לו ושאלה "אחיך יצא היום לטיול?" הוא ענה שאינו זוכר. ואז סיפרה לו שהייתה תאונה. הגננת ליוותה את ערן הביתה ונשארה איתו ועם אחיו יואב. הוא אמר שבאותו זמן הרגיש עצוב והיה שקט.
אחרי זה דיברה מירה, אחות של סיגלית כהן ז"ל, והיא סיפרה שלמדה בכיתה ח' בחטיבה. ובאותו בוקר קמה בחמש כי היה לה מבחן ורצתה להתכונן. גם סיגלית קמה בחמש כדי להתארגן לטיול. אימא שלה קמה ואמרה לה: "סיגלית את לא חייבת ללכת לטיול, כי את תמיד מקיאה בטיולים". סיגלית ענתה שהמורה הבטיחה שתדאג לה ותביא לה לימון לדרך. ושתיהן הלכו לבית ספר.
בהפסקה מירה שמעה שתי מורות מדברות על תאונה שקרתה לכיתה ז' 12, והרגישה רע. היא פגשה את הוריה בביה"ס והם חיכו לשמוע מה עלה בגורלה של סיגלית. מרים ואמה שבו הביתה אחר הצהריים והאב נשאר בביה"ס. כשחזרה הביתה, האבא לא רצה להגיד לה ולשני אחיה שאחותם נפטרה. הם הבינו זאת לבד. מירה אמרה שעד היום היא זוכרת את הבגדים שלבשו באותו היום. בתום שנת האבל, האם ילדה בת. מירה הראתה לנו את עבודת השורשים של סיגלית ואת יומן הכיתה שלה.
ערן הראה לנו קטעים ממהדורת החדשות של יום התאונה בהם הפצועים מתראיינים בבית החולים.
הכותבות, כיום תלמידות כיתה ז'4 בחטיבת ביניים ברנר בפ"ת, משתתפות בפרויקט הנצחה מיוחד שמשותף לסיפריית בית הספר ולפורטל פ"ת - לציון 30 שנה לאסון הבונים.