אורות שלובים

שלום לכולם, בע"ה אנו פותחים פינה חדשה: פ"שנטו – פרשת השבוע של פ"תנטו. בכל שבוע ננסה ללמוד ביחד על נקודה עמוקה בפרשה שיכולה לתת לנו כיוון חשיבה מעניין ויחודי לחיים.

הפרשה שלנו – פרשת בהעלותך פותחת במנורת הזהב שהייתה בבית המקדש. תפקיד המנורה הוא שעם ישראל יאיר את ביתו של הקב"ה. האם כך הם פני הדברים? ומה מסתתר מאחורי זה?

הבה נבחן את המדרש בילקוט שמעוני (ישעיהו ס, א רמז תצ"ט):

"קומי אורי כי בא אורך". אמר רבי יוחנן משל למהלך בדרך עם דמדומי חמה בא אחד והדליק לו את הנר וכבה ובא אחד והדליק לו את הנר וכבה, אמר מכאן ואילך איני ממתין אלא לאורו של בקר, כך אמרו ישראל לפני הקב"ה עשינו לך מנורה בימי משה וכבתה, בימי שלמה וכבתה, מכאן ואילך אין אנו ממתינין אלא לאורך שנאמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור".

בניתוח דברי המדרש נראה שעם ישראל מיואש מלפעול למען קרבתו לה'. על המנורה נאמר דבר מעניין "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת" (במדבר ח, ב). רש"י מפרש: "ששה שעל ששת הקנים, שלשה המזרחיים פונים למול האמצעי, הפתילות שבהן, וכן שלשה המערביים ראשי הפתילות למול האמצעי ולמה? כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך". המהר"ל בגור אריה מסביר שכוונת רש"י שהפליאה היא בכך שהאור מצטמצם ומתכנס במקום להתרחב הרי כל הנרות פונים פנימה, וכך מפסידים שטח מואר. אך אם לא צריך את המנורה בשביל האור שלה, לשם מה המנורה נצרכת בבית המקדש? בפשטות בית המקדש הוא המקום בו הדוד והרעיה נפגשים. במקום הכי אינטימי שלהם יש מנורה – בשביל ה"רומנטיקה" החיבור הקלאסי הפשוט שצריך להיות בין כל איש ואישה קיים אצל הקב"ה עם כנסת ישראל.

אך עם ישראל חש יאוש מסוים. ההדר והקרבה שהיו בימי המנורה כבו פעמיים. באופן אוטומטי זה מכניס לעם ישראל פחד להתקרב שוב, שמה עוד פעם נפגע. אולי צריך לחכות לדוד בלבד שיעשה את הצעד יוציא אותנו מהגלות. אנו בינתיים רק נשב ונחכה לו, נאמין שזה יקרה אך בינתיים נתרפק על זיכרונות העבר שכן העתיד יכול להפיל אותנו עוד פעם למצב של בנייה שלאחריה - חורבן מזעזע.

עודנו כאובים על האסונות האחרונים, המדרש ממשיך: "וכן אמר הקב"ה "קומי אורי כי בא אורך" – קודם כל קומי ותתני מהאור שלך, אל תפחדי תאירי ותחזירי את הקשר בינינו ותך כדי כך את לא שמה לב אבל האור הזה שאת נותנת הוא בעצם אורי שנתתי לך, אורך בא אלייך ממני. וכך מובנת עוד יותר המימרא הבאה של המדרש: "אמר ר' אחא נמשלו ישראל לזית שנאמר זית רענן יפה פרי תאר קרא ה' שמך, ונמשל הקב"ה בנר נר ה' נשמת אדם מה דרכו של שמן לינתן בנר והם מאירים שניהם כאחת, כך אמר הקב"ה לישראל הואיל ואורי הוא אורכם ואורכם הוא אורי אני ואתם נלך ונאיר לציון שנאמר קומי אורי כי בא אורך, אמר ר' הושעיא עתידה ירושלים לעשות פנס לאומות העולם והם מהלכים לאורה מה טעם והלכו גוים לאורך, וכן הוא אומר נכון יהיה הר בית ה' וגו', זהו שאמר הכתוב כי עמך מקור חיים באורך נראה אור".

עם ישראל כאב בגלותו, לא חלם שהוא יעשה את הצעד. ופתאום התגבר כארי חזר להאיר לציון. נלחם, כבש, בנה. ובעצם הכל מאת ה'. זו עצה חינוכית מדהימה שהקב"ה נותן לנו. כשמשהו מאבד את הביטחון העצמי צריך לתמוך בו ולהראות לו שאין יאוש בעולם כלל, אך התמיכה צריכה להיות סמויה לתת לו את התחושה שהוא פועל ומתוך כך הוא יקום. שנזכה לשותפות מלאה עם הקב"ה להאיר לציון ומציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.  

בואו ניקח את זה לחיים. נשתף את ילדינו בהוואי המשפחתי ונתייעץ עמהם באמת – נקשיב לדעתם וניתן להם כלים לעמוד בזכות עצמם. את נרות השבת נדליק עם הרבה רומנטיקה שמקורה באהבת ה' והיא תביא לנו אהבה לבן או בת הזוג, לילדים, למשפחתנו, לעמנו ולעולמנו.

מוזמנים להמשיך את הדיון או לשלוח תגובות אם יישמתם את הדברים וכיצד הם השפיעו.

שבת שלום ומבורך,

רם