פיתה מבוץ

מאת: מתילדה כהן סראנו - בית ליאון רקנאטי

היום נחזור לסיפור שסיפרה פלורה קבילי בשנת 2006:

בכפר אחד היה גביר עשיר מאוד. יום אחד מת הגביר ועלה למעלה לגן-עדן.

בערב ערכו בגן עדן שולחן עשיר מאוד והמלאך גבריאל התחיל לקרוא לאנשים לשולחן: "אדון פלוני בבקשה לשולחן. אדון פלמוני בבקשה לשולחן..."

לגביר לא קרא.

שאל הגביר את המלאך גבריאל: "ואני, שאני העשיר של המקום... שיש לי כל טוב... אותי..., אתה לא מכבד?"

ענה לו המלאך: "כל אלה הביאו את האוכל איתם. אתה לא הבאת כלום!"

התחנן הגביר שייתן לו עשרים וארבע שעות, והוא יביא את האוכל שלו.

"בסדר!" אמר לו המלאך גבריאל.

ניגש הגביר אל ביתו ואמר לכולם: "קומו! שחטו עופות, שחטו כבשים! אפו לחם!"

מלאו עגלה עם כל טוב, והתחילו ללכת לבית-הקברות. בדרך הייתה מהמורה בכביש, ופיתה אחת נפלה לבוץ.

אמר הגביר: "אספו אותה! אספו אותה! כדי שלא תחסר לי!"

אחרי זמן מה עברה אישה שלא אכלה הרבה ימים, עם ילד בזרועותיה, והתחננה בבכי: "למען השם, תנו לי משהו לאכול!..."

"נו, טוב!" אמר הגביר, "תנו לה את הפיתה מהבוץ".

הגיעו לבית-הקברות, הניחו אותו בקבר וחזרו הביתה עם העגלות מלאות.

בערב המתין הגביר שהמלאך גבריאל יקרא לו לשולחן.

והמלאך קרא לו. התיישב הגביר ליד השולחן והמתין, והנה המלאך מביא לו את הפיתה מבוץ.

אמר לו הגביר: "אני הבאתי כל טוב, ואתה נותן לי את הפיתה הזאת מהבוץ?!"

ענה לו המלאך גבריאל: "זה מה שהבאת איתך, וזה מה שמגיע לך. המצוות שעושים למטה זה מה אדם מביא איתו למעלה".

לבלוג של מתילדה בפורטל פ"ת