עוד כיוון אפשרי (גם חוקי וגם מוסרי)

מאת: ינון בוים

(עריכה: גור מיטלמן)

"את לא מבינה, המקרה שלך ללא תקנה

עוד כיוון אפשרי, הוא לא חוקי וגם לא מוסרי

הזמן עובר, גלגל חוזר"

(להקת תיסלם, שנות ה-80)

כבר כתבתי ודיברתי רבות בעבר על הנושא של הצלחה בעסקים. לצערי, היום המדד היחידי להצלחה הוא הכסף, וכאן אנחנו כרגיל טועים. בואו ונראה למה.

כמה פעמים שמעתם על איזה צעיר גאון, יוצא 8200 או ממר"ם, שהקים סטארט-אפ בעמק הסיליקון ומכר אותו במאות מיליונים לאיזה חברה אמריקאית? הרבה, אה? אבל כמה פעמים שמעתם או התעניינתם במוצר או השירות שאותו הוא מכר. במלים אחרות, כמה פעמים התעניינתם בתועלת האמיתית שהוא בעצם הביא? לא הרבה, אה?

רגע, יכול להיות שזה גאדג'ט שהולך לגרום לכך שבני נוער יתמכרו למשחקי מחשב במקום להכין את שיעורי הבית וללכת לחוג הוקי, ויכול להיות בכלל שזו תוכנה לאבטחת מידע שנועדה כדי להגן מפני תוכנה לפריצת מידע (וירוס), שאותה פיתח ישראלי אחר...

אפשר להתווכח אם צריך לייצר סיגריות או אלכוהול, שהרי מצד אחד העולם היה כנראה מקום טוב יותר בלי כל זה, ומצד שני, המוצרים האלה גורמים להנאה לא מבוטלת בקרב המשתמשים וזו בהחלט יכולה להיחשב כתועלת. נכון? לא כל כך, משום שהצורך בהנאה הזו (או התועלת) קיים רק בתנאי שכבר נחשפנו לזה. אילו לא היו מגלים לנו את סגולות הטבק מלכתחילה, כנראה שזה לא היה חסר לנו במיוחד... זו גם לא חכמה גדולה לגרום לאנשים להתמכר למשהו ואז לטעון שזהו מוצר מבוקש...

ועוד משהו: אם לא נייצר וירוסים, ולא נייצר גם את האנטי–וירוסים, נראה לי שכולם יסתדרו יופי עם זה.

בעולם מתוקן (כלומר בעולם כמו שהיה פעם), הצלחה אינה נמדדת רק על בסיס של עובר ושב. יתרה מכך, מן המפורסמות היא שאדם אינו נטמן בחלקת אבותיו כאשר חבילת דולרים באמתחתו. אם כך, כנראה שלא פחות חשוב מהתוצאה (יתרה) זו הדרך, וכנראה שכדאי שנשאיר מאחורינו עוד משהו חוץ מאשר תדפיס תנועות.

אפשר לייצר מה שרוצים, ואפשר שמה שאנחנו מייצרים רווחי מאד ואפשר שפחות, אבל חשוב תמיד לשאול האם המוצר או השירות שאנחנו מספקים אכן מועיל.

אז הגיע הזמן לנסח את הכלל הראשון:

כסף איננו מטרה, אלא אמצעי. אמצעי כדי לייצג את התועלת האמיתית שאנו מביאים לסביבה, ואמצעי כדי לשקף את התועלת שאנחנו מייחסים לתוצרת של הסביבה.

אם כך, אז מה ההבדל בעצם בין צעיר שמוכר גאדג'ט חסר כל תכלית (שלא לומר מזיק) ב 100 מיליון דולר ובין מישהו שנכנס לבנק ושודד 100 מיליון דולר? ההבדל היחידי הוא כנראה שהדבר השני אינו חוקי, מה שמביא אותי לנושא השני: הגבול הדק שבין חוק, צדק ומוסר.

אנשי עסקים שעושים הרבה כסף על גבי הציבור, ופוליטיקאים ואנשי ציבור שמפרסמים את עצמם על חשבון הציבור, מתהדרים לעיתים קרובות בכך שמה שהם עושים הוא "חוקי". בכל פעם שאני שומע את הביטוי "חוקי" אני מיד מתעצבן. למה? כי זה אומר שנעשה מעשה לא צודק, לא מוסרי ושנגרם עוול אישי או ציבורי - רק שהמחוקק המקומי עדיין לא הספיק להשלים את החקיקה שתאסור על אותו מעשה.

אז הנה לכם הכלל השני:

חוקים אינם מטרה, אלא אמצעי. אמצעי כדי ליצור עולם צודק יותר, והוגן יותר.

הסיבה היחידה שיש חוקים בעולם, היא שישנם אנשים לא מוסריים ושלכל אחד יש מצפון שונה. אם כל האנשים בעולם היו מוסריים – לא היה צורך באף חוק. כל יום נחקקים בעולם חוקים נוספים, כדי למנוע מעשים לא מוסריים שהיו "חוקיים" עד היום. ולכן העובדה שמשהו שנעשה הוא "לא בניגוד לחוק" בכלל לא מעניינת אותי.

מה דעתכם? יכול להיות שבעצם אין הבדל עקרוני בין שודדי בנק לבין חלק מהסטארט-אפיסטים הישראלים בעמק הסיליקון? האם ניתן לעשות הרבה כסף באופן שהוא גם חוקי וגם מוסרי? ממתין לתגובות שלכם...

הטור הינו טור דעה, ותגובות יתקבלו בברכה.

לעמוד השער של בלוג 'ינון עצבני'

עריכה: גור מיטלמן

יש לכם שאלות, בקשות או רעיונות? מוזמנים לפנות למערכת כאן