סלוניקי שלי

20/09/2015

לפני מספר שנים יצאתי לטיול שורשים בפולין ובלארוס. השנה, מה שאמור היה להיות בסה"כ נופש בסלוניקי, יזכר גם כחוויה מעשירה על היסטוריה, חברה וכלכלה. את הטור הזה אני מקדיש לאחיי יוצאי יהדות סלוניקי.

"אחרי החגים" נחזור לכסח את כל מה שזז במדינה (וגם את מה שלא זז), ועד אז, במקום לקט משעמם, הבלוג יהפוך לתקופה קצרה לסוג של "ינון מטייל", או "ינון רגוע".

לזכור ולא לשכוח

מצוייד בטיפים מחברים, צאצאי יהדות סלוניקי המכובדת, כולל ידידיי הפתח-תקואים כתבי פורטל פ"ת - ניסים קלדרון ומתילדה כהן סראנו, יצאתי לחקור את אחת הקהילות היותר מכובדות באירופה. כבר ביום הנחיתה גיליתי מספר דברים מעניינים: בסלוניקי, בירת מחוז מקדוניה שביוון, האנשים רגועים ואדיבים, לא ממהרים לשום מקום, אין שם פליטים, אין שם מוסלמים (אני מקוה שזו לא נחשבת כהתבטאות גזענית), וגם אין שם כמעט תיירים (חוץ מישראלים כמובן...). אפילו מזג האויר המעונן שפקד את היום הראשון לא העיב על יופיה של העיר.

השוטר אזולאי נוסח סלוניקי, או אם תרצו תעלת בלאומילך (מה עושים כשמכונית ללא נהג תקועה באמצע רחוב ראשי?)

אפרופו יופיה, גם האנשים שם די יפים. קצת דומים לישראלים, בהבדל אחד: לא ראיתי שם אנשים שמנים או רזים. כולם נראים טוב – בול במידה הרצויה. לא פלא שהם תמיד מביסים אותנו בספורט. אפרופו ספורט, הוזמנתי על ידי מארגני מרוץ סלוניקי לקחת חלק באירוע מיוחד, שכל הכנסותיו קודש לבתי יתומים. האירוע, בהשתתפות מאות רצים (חלקם מקצוענים), כלל מרוץ שליחים, ואני הייתי ככל הנראה התייר היחיד שהשתתף בו, מה שגרר התרגשות מיוחדת מצד כל הנוכחים.

כנס ירוק. לכנס העסקים של פ"ת אין במה להתבייש...

וכך בלי תכנון מוקדם, בין נסיעה ארוכה באופניים לבין שחייה בבריכת מלון מקדוניה המפואר, השלמתי יום של טריאתלון בצורה דיי מכובדת, בשבוע שבו קבוצות הייצוג שלנו (נבחרת ישראל בכדורסל ומכבי ת"א בכדורגל) דיי ביזו את הדגל. איגוד הטריאטלון (יש דבר כזה?) כנראה לא יבחר בי כנציג המדינה באולימפיאדת ריו, אבל אולי במשלחת של מיקרונזיה יש עוד מקום פנוי. אותו מלון מקדוניה אירח לאורך כל השבוע כנסים עיסקיים ופוליטיים (יש שם בחירות בערך כל חודשיים – טוב, יש להם הרבה כסף...).

החיים יפים

כל זה התרחש על הטיילת היפה בעולם לאורך נמל סלוניקי. כבר הזכרתי את יופיה של העיר שמתחיל באותו נמל ומסתיים בעיר העילית שמשקיפה על כל האיזור. עיר, שיפה לא פחות מברצלונה למשל, וללא ספק פוטנציאל התיירות שלה לא קרוב אפילו להיות ממומש. נשאלת השאלה למה? האם מדובר בעצלנות, או סתם בפילוסופיית חיים מקומית שלא מקדשת את הכסף, ומעדיפה את השלווה על פני המרוץ למיליון? לראש העיר ולתושבים הפתרונים. בינתיים, אפילו המשטרה יוצאת להפסקת צהריים של ארבע שעות (!) – טוב, אין שם טילים...

לא הכל כסף. מביאים את האמנות לרחוב

ואם כבר הזכרנו כסף – הכל ממש זול בסלוניקי: התחבורה, הבילויים ובעיקר האוכל: פיצה ביורו, שתייה בחצי יורו, אפשר גם למצוא קפה בחצי יורו (תאמינו לי - קופיקס גנבים). כל ישיבה במסעדה או בבית קפה כוללת שתייה חינם, מנה ראשונה חינם (ולפעמים גם קינוח חינם) – בלי קשר למה וכמה אתם מזמינים. בקיצור, עלות ממוצעת לארוחה שלמה במסעדות (כולל מסעדות יוקרה) היא בין 5 ל-8 יורו (בהתאם לעלות המנה העיקרית שהזמנתם, שכמובן מוגשת כיד המלך עם כמות אוכל שאי אפשר לסיים). פשוט חינם אין כסף, בטח ביחס למדינת היהודים שבה פיתה עם שאוורמה (ליתר דיוק, פיתה עם חסה וכמה פירורי שאוורמה) עולה 40 ש"ח. שמישהו כבר יעשה כאן משהו נגד הפשע הזה.

מבט מהעיר העילית

ואולי הכי חשוב, אין ניצול של המונופולים. גם באמצע שומקום (כמו תחנות דלק באמצע הדרך), איפוא שאין תחרות, מחירי האוכל והשתייה נשארים זהים. בניגוד למשל למחאה החברתית המזוייפת כאן, שבה הפגנת המיליון הפכה לעליית מחירי החנייה בת"א ב-200%, או כוס מים באיצטדיון כדורגל עולה 12 ש"ח.

קפיצה "קלה" למטאורה ולמנזרים התלויים

בפ"ת כידוע קיים מוזיאון למורשת יהדות סלוניקי בבית ליאון רקנאטי שבקריית מטלון. בשנת 2001 הוקם המוזיאון להנצחת יהדות סלוניקי גם בסלוניקי עצמה. 50,000 יהודי סלוניקי שנרצחו על ידי הצורר הנאצי מונצחים במוזיאון, שגם מספר את סיפור היהודים בעיר באלפיים שנות קיומה. מסתבר שהיהודים (שגורשו מספרד במאה ה-15) הם אלה שבנו את העיר כפי שהיא כיום לאחר שהשליט העותמאני נתן להם את המשימה. ברבות השנים הצטרפו אליהם תושבים נוספים, אך אפילו ערב מלחמת העולם השנייה היוו היהודים את הרוב בעיר. כיום חיים כאלף יהודים בסלוניקי.