מתנת בר מצווה

מאת: מתילדה כהן סראנו – בית ליאון רקנאטי

היה ילד מלא מרץ שעסק בספורט, שיחק כדורגל, היו לו הרבה חברים והיה הולך אתם לטיולים ארוכים. אבל הוא לא אהב כל כך ללמוד...

בא יום בר-המצווה שלו והוריו ארגנו מסיבה גדולה מאוד. הגיעו כל חבריו והביאו במתנה כדור רגל, חולצות עם שמות של קבוצות ספורט ומעט מאוד  ספרים, מפני שהכירו אותו היטב.

לילד הזה הייתה דודה עשירה מאוד בארה"ב. הוא היה אחיינה היחיד.

כולם חיכו: מה תשלח לו הדודה במתנה. לפחות צ'ק הגון. אבל במקום זה הגיעה חבילה ענקית. כשפתחו אותה ראו שכללה את כל הכרכים של התלמוד.

הילד ומשפחתו נשארו המומים: "זה מה שנותנים במתנה לילד בן שלוש עשרה?" סגרו את החבילה ושמו אותה על הארון.

עברו חמש שנים והמשפחה הייתה מוכרחה לעבור דירה. הוציאו את הכול, וכשהגיע תור החבילה, הילד שהיה כבר בחור צעיר אמר: "נראה מה יש כאן בפנים". הוא פתח את החבילה וראה את התלמוד. כשפתח את אחד הכרכים יצא מתוך הדפים מכתב. זה היה מכתב של הדודה שכתבה לו: "אחיין יקר, מזל-טוב לבבי לבר-מצווה שלך. כשתמצא את המכתב הזה תוך חמש שנים מהיום בו שלחתי לך את התלמוד במתנה, זה סימן שאתה לומד את הספר הזה. אני אשאיר לך אחרי מותי את כל נכסיי, כדי שתוכל להמשיך ללמוד. לך לעורך-דין פלוני, הוא ייתן לך את כל ההנחיות. אם כבר עברו חמש שנים מאז שלחתי לך את התלמוד ואפילו עוד לא פתחת אותו, אני אשאיר את נכסיי לעניים של קהילתי, כאן בארה"ב".

הבחורצ'יק הסתכל בתאריך של המכתב וראה שהיה חסר רק חודש מ"שעת האפס". רץ מיד אל עורך–הדין שאמר לו: "טוב שבאת! בעוד חודש היית מפסיד את הכול!"

אמר לו הבחור: "כן, טוב שבאתי ולא רק בגלל הכסף. דודתי נתנה לי שיעור שלא אשכח לעולם. אני מבין עכשיו את חשיבות הלימוד ומעכשיו אני אתחיל ללמוד ולא אפסיק לעשות זאת כל חיי".

לבלוג של מתילדה בפורטל פ"ת