מתי עובדים כאן?

אחרי פורים, אחרי פסח, אחרי יום העצמאות, אחרי ל"ג בעומר, אחרי שבועות, אחרי המונדיאל, אחרי החופש הגדול, אחרי החגים, אחרי חנוכה וחוזר חלילה....

מתי עובדים כאן? מתי אפשר להיפגש? מתי אפשר לקדם פרוייקטים?

הפיצויים מגרמניה לא יימשכו לעד, גם לא התמיכה מארה"ב. יכולת התרומות של יהודי הגולה היא לא אינסופית, שלא לדבר על האנטישמיות הגואה בעולם – עוד בסוף נצטרך לקלוט את כולם בעצמנו. גם בלוף התעשיה הבטחונית הישראלית סופו יום אחד להתגלות, שלא לדבר על מה שנקרא כאן הייטק.

אז איך פיני גרשון היה אומר במקרה כזה: בואו נתחיל לעבוד!? אולי נתחיל לבנות כבישים, גשרים, מסילות רכבת וכדומה, כדי שיהיה כאן עתיד? כמה כבר אפשר לחיות על זמן שאול? אולי ניצור מערכת חינוך מודרנית? אולי נתחיל לחשוב על העתיד, ולא רק על פוליטיקה ודוברים ויחסי ציבור ופרסומות וריאליטי?

הבועה הזאת מדאיגה – באמת! והערבים לא מטומטמים – הם גם יודעים את העובדות. אז בואו נפסיק להיות מטומטמים כדי שמה שרואים באח הגדול לא יהיה המציאות האמיתית שכולנו חיים בה.

אם אתם חושבים שהמנהלים שם למעלה יודעים מה הם עושים ולאן הולכים –  אתם טועים! וכן, יכול להיות שבכל העולם זה ככה, ואולי בחלק מהמדינות אפילו יותר גרוע, אז מה? אנחנו הרי אור לגויים – לא?