מאת: מתילדה כהן סראנו - בית ליאון רקנאטי
הילדים של ג'וחה בכו וביקשו אוכל. אשתו צעקה לו: "היידה, לך הבא משהוא לאכול, כי הילדים רעבים!"
אמר להם ג'וחה: "אל תדאגו, תיכף אביא לכם משהו שתלקקו את האצבעות!"
הוא לקח סיר גדול, הכניס את המפתח של הבית לכיסו (אז המפתחות היו גדולים) והלך לשוק. שם אסף קצת ענפים והדליק אש, מילא את הסיר במים, זרק בתוכו את המפתח ושם אותו על האש.
עבר רוכל אחד ושאל אותו: "מה אתה עושה?"
"מרק מפתח" אמר ג'וחה.
"מרק מפתח? וזה טעים?" אמר האיש.
"טעים מאוד!" אמר ג'וחה, "אבל אם הייתה לי עגבנייה אחת, זה היה הרבה יותר טעים".
"אני מוכר עגבניות. אני אביא לך..." והביא לו מספר עגבניות שהוא זרק לתוך הסיר.
עבר רוכל אחר ושאל אותו: "מה אתה עושה?"
"מרק מפתח" אמר ג'וחה.
"מרק מפתח? וזה טעים?" שאל האיש.
"טעים מאוד!" אמר ג'וחה" "אבל אם היה לי תפוח אדמה אחד, היה הרבה יותר טעים".
"אני מוכר תפוחי אדמה. אני אביא לך..." והביא לו מספר תפוחי אדמה שהוא זרק לתוך הסיר.
וכך היה עם גזר, קישואים, אפונה, סלרי, אורז ובשר.
כשהמרק רתח והיה מוכן, הוציא ג'וחה את המפתח, שטף אותו, הכניס אותו לכיסו, והוריד את הסיר מהאש.
ריח המרק מילא את כל השוק. אז באו כל הרוכלים וחיכו לאכול ממנו, אבל ג'וחה העמיס את הסיר על גבו, אמר להם: "תודה רבה לכם ושלום!" והלך לכיוון ביתו כדי להביא אוכל למשפחתו, והשאיר את אנשי השוק באכזבה גדולה, כי לא הצליחו לדעת מה טעמו של מרק מפתח.