מה המשותף לצרפת ולמירי רגב?

ביום שישי השחור בפריז, או ליתר דיוק – התגובה הישראלית הכל כך צפויה, קיבלנו תזכורת נוספת לגבי החברה העדרית שבה אנו חיים – חלקנו צבועים, חלקנו סתם נאיבים.

לא כולם אוהבים את מירי רגב. זה בסדר גמור. את האמת? היא גם לא הטיפוס שלי. אבל לכל דבר יש גבול, ואפילו אני, בתור אחד שמודע לרמה הנמוכה של התקשורת הישראלית, ולמכנה המשותף של לא מעט מצרכניה, מצליח להיות מופתע כל פעם מחדש משיאי הטמטום.

מירי רגב אמרה "זבל" – ביג דיל?! אתם באמת חושבים שיש חבר כנסת, שר או אפילו שופט בבית המשפט עליון שלא מסנן כל יום אמירות מסוג זה בחדרי חדרים כלפי דמויות שונות בחברה הישראלית, כולל בדרגות בכירות כמו היועץ המשפטי לממשלה? אני אעזור לכם – אין, לא היה וגם לא יהיה.

רכילות זה דבר שאכן צורך רייטינג (לצערנו) וגופים תקשורתיים (במיוחד המסחריים שביניהם) חיים על הרייטינג, אבל ברגע שידיעת רכילות שכזו (וזו דוגמא מובהקת לידיעת רכילות שולית) מגיעה לכותרות הראשיות של כל כלי התקשורת – סימן שמשהו דפוק כאן.

אני לא יודע אם מדובר כאן בגזענות כפי שטוען אמנון לוי (יכול להיות שכן) אבל בטוח שמדובר ברדיפה אישית, שתוצאותיה אגב יהיו הפוכות מכוונת הרודפים, וזו מסיבה פשוטה: אם מירי רגב לא ראויה לכהן כשרה מסיבות אמיתיות ומוצדקות, ברור שהציבור שלא מכיר אותה לא יתייחס ברצינות לפרשות שהיא מעורבת בהן ויתפרסמו בתקשורת, משום שהוא יודע שהמפרסמים אינם אובייקטיביים. איך הוא יודע? פשוט מאוד – אותם מפרסמים חושבים שרק מירי רגב אומרת "זבל", אז למה שאני אתייחס אליהם ברצינות?

לא רק מירי רגב סובלת מתופעת העדר התקשורתי והחברתי ומהצביעות המתלווה לה. כולנו סובלים. העולם סובל. 132 אנשים נרצחו ע"י הטרור המוסלמי. אובמה, פוטין, מרקל, הולנד ושות' יודעים שמדובר בטרור מוסלמי. אתמול קראו להם אל קעידה, היום רואים להם דאעש, ומחר הם יחליפו לשם חדש. אותו ארגון, אותם אנשים, אותה אג'נדה. לאף אחד ממנהיגי העולם אין אומץ לומר זאת בפה מלא. לכן הטרור המוסלמי יימשך, פשוט כי אף אחד לא נלחם בו.

לפני מספר שנים היתה סערה בחוף המזרחי של ארה"ב. שני אנשים נהרגו. באותו יום הייתה סערה בוייטנאם – 40 נהרגו. על הסערה בוייטנאם אתם לא יודעים – למה שתדעו? מישהו דיווח על כך? את הסערה בארה"ב אתם בטח זוכרים – ברור, כל אמצעי התקשורת דיווחו עליה בגל פתוח. הדם של אזרחי ניו יורק, פריז ולונדון הוא בצבע אחד ושל שאר העולם בצבע אחר?

בפעם הבאה שאתם צובעים את הפרופיל שלכם בפייסבוק בצבעי דגל כשלהוא, תזכרו שאתם מצטרפים למחנה הצבועים – שם אתם רוצים להיות?

הטור הינו טור דעה, ותגובות יתקבלו בברכה.

לעמוד השער של 'העולם על פי ינון'

יש לכם שאלות, בקשות או רעיונות? מוזמנים לפנות למערכת כאן