השבויה היפה

מאת: מתילדה כהן סראנו - בית ליאון רקנאטי

היה הייתה מלכה מאורית (מן הערבים ששלטו בזמנו בספרד) שביקשה ממשרתיה שיביאו לה משרתת לבנה מבית אציל. הם חטפו נערה לבנה מבית אציל והביאו אותה למלכה.

הנערה הייתה יפהפייה, בלונדינית עם עיניים כחולות. המלך, בעלה של המלכה התאהב בה.

המלכה דאגה מאוד, קראה ליועצות שלה ואמרה להן: "מה לעשות כדי שהנערה הזאת לא תהייה כל כך יפה?"

אמרו לה יועציה: "את חייבת לצוות שלא יתנו לה יותר לשתות יין, כך היא תאבד את הצבעים שלה".

אבל זה לא עזר. הנערה נשארה יפה כרגיל. אמרו היועצות למלכה: "שלחי אותה לאפות לחם. חום התנור יכער אותה".

אבל זה לא עזר, היא נעשתה עוד יותר יפה מקודם.

אמרו היועצות למלכה: "שלחי אותה לנהר, לכבס את בגדיך" וכך עשתה המלכה.

יום אחד, בזמן שהיא כיבסה את בגדי המלכה, הגיע אביר על סוס לבן. הוא אמר לה: "זוזי מאורית יפה, מפני שאני רוצה להשקות את סוסי!"

"אני לא מאורית," אמרה הנערה, "אני לא מאורית, אני נוצרייה לבנה. המאורים חטפו אותי בחג הפסחא. השמש עשתה אותי כה שחומה".

"האם את רוצה לבוא איתי על סוסי?" אמר לה האביר שחשב שמצא כלה.

"כן!" אמרה הנערה, "אבל מה אעשה עם בגדי המלכה?"

"את הדברים מכסף ומזהב ניקח איתנו. מה שאין לו ערך נשלח אליה בחזרה בנהר", אמר האביר.

"ומה יהיה גורל הכבוד שלי?" שאלה הנערה.

"אל תדאגי, אני אשמור על כבודך!" אמר האביר, העלה אותה על סוסו ויצאו לדרך.  

בדרך עברו ליד בית קברות לבן והנערה התחילה לבכות.

"מדוע את בוכה?" שאל האביר.

"מפני שאלה הקברים של סבי וסבתי" אמרה הנערה בהתרגשות.

הם המשיכו לנסוע ועברו על-יד עץ אורן גבוה. אמרה הנערה: "לכאן הייתי באה עם אחי אלכסנדר וחבריו...".

אלכסנדר, האביר עצמו, שתק והמשיך לנסוע.

נסעו ונסעו והגיעו לשדות פתוחים. אמרה הנערה: "אלה שדות אוליבה. לכאן הייתי באה עם אבי המלך. נסעתי כשחרשו ואני חוזרת כשקוצרים...".

אלכסנדר כבר היה אז בטוח, דהר על סוסו, הגיע לפני ארמונו וצעק: "צאי החוצה, אימא יקרה. במקום להביא אליך כלה, אני מביא אחות אבודה!"

אימו ירדה וקיבלה את בתה בזרועותיה.

(על בסיס רומנסה ספרדית, שהנשים היהודיות נהגו לשיר)

לבלוג של מתילדה בפורטל פ"ת