אין כאן כדורגל, אין כאן ספורט

"הפרשנים" בהלם. נבחרת ישראל שוב הפסידה. "כשלון גדול", "ביזיון". רק חבל שכולם שכחו את העובדות. והעובדות אומרות שבכדורגל אנחנו לא טובים מספיק, גם לא בספורט באופן כללי.

54 נבחרות כדורגל משחקות במה שנקרא האיזור האירופאי (למרות שחלקן, למשל ישראל, לא שייכות ליבשת האירופאית). מתוך ה-54 אפשר למנות אולי 10 שנבחרת ישראל טובה מהן. אולי עוד 10 שפחות או יותר ברמה שלה. כל היתר (מעל 30) טובות ממנה. רובן הרבה יותר טובות ממנה.

24 נבחרות ישחקו בטורניר היורו הקרוב בצרפת. כולן הרבה יותר טובות מנבחרת ישראל, שכפי שמתואר בפסקה הקודמת שווה ברמתה מקומות 35-45 באירופה. "פרשני" הכדורגל בישראל הסבירו לכולם לפני טורניר המוקדמות שאנחנו עולים. למה? ככה! רובם לא ראו את רוב הנבחרות באירופה, רובם לא מכירים אפילו את השחקנים שמשחקים ברוב הנבחרות באירופה, אבל אצלנו אוהבים לזלזל בכולם. ובעיקר לקשקש...

אין בישראל כדורגל מקצועני. רוב הקבוצות בליגת העל (הגיע הזמן לשנות את השם המביך הזה) אינן מקצועניות, הן מבחינת הניהול והן מבחינת סגל השחקנים שלהן. כבר שנים רבות שרוב הקבוצות שלנו (ואנחנו מדברים על ארבע הבכירות בכל שנה) מודחות מהמפעלים האירופאיים בשלב המוקדמות של המוקדמות (אי שם ביולי-אוגוסט) ע"י קבוצות חובבניות מליגות חובבניות.

זה בכלל לא קשור לכמות התושבים. הודו וסין אינן מעצמות בכדורגל. זה גם לא קשור לבנייה לטווח ארוך, כמו ש"המומחים" טוענים. אף פעם לא היינו טובים בכדורגל, ואף פעם לא נהיה. גם כסף לא יעזור. העובדה שבשני העשורים האחרונים נכנסו לענף כמה טייקונים לא שיפרה את המצב. להיפך – הקבוצות וגם הנבחרת נחלשו.

דור העתיד - גם הם לא יגיעו למונדיאל

ישנן מדינות שהספורט הוא חלון הראווה שלהן כלפי העולם – תדמיתית, ו/או חברתית ו/או כלכלית. בישראל זה לא המקרה, וגם לעולם לא יהיה. לעודד את הספורט העממי, כן – לטובת אורח החיים הבריא, לטובת תרבות הפנאי, בשביל הכיף. לא בשביל מדליות באולימפיאדה. נניח שבריו 2016 ירדן ג'רבי תחנוק איזו יריבה מקזחסטן, או אחד הגולשים יחצה את קו הסיום כשאף אחד לא רואה, לא יודע ולא מבין מה קורה בענף הזה שאי אפשר אפילו לצלם. נו, אז מה? זה יתן משהו למישהו, חוץ מטלפון של מירי רגב?

לא חייבים להיות טובים בספורט מקצועני. אנחנו טובים בפרסי נובל, בהייטק, בלמכור טלפונים באפריקה או נשק בדרום אמריקה. זה העוגן שלנו. וזה לא ישתנה לעולם. טל ברודי אמר: "לא רק בספורט, אלא בהכל". אני אומר: "רק לא בספורט". לא חשוב מה הסיבות: אנחנו חלשים, קטנים, לא אוכלים חזיר, עצלנים, יש לנו בעיה מנטאלית, או כל סיבה אחרת. אין כאן תרבות של ספורט מקצועני  ולא תהיה. להישגים משמעותיים בספורט כמדינה לא נגיע לעולם, פרט להבלחות פה ושם של ספורטאים בודדים בענפים אישיים כתוצאה מהשקעה פרטית של המשפחה.

בואו נמשיך לחזק את התחומים שאנחנו טובים בהם. בואו נדאג לצדק חברתי וכלכלי. בואו נתנהג כבני אדם אחד כלפי השני. זה הרבה יותר חשוב מלריב על הקצבה של שני מיליון ש"ח יותר או מיליון ש"ח פחות לענף כזה או אחר, כדי לפרנס עוד כמה פליטי כדורגל או כדורסל מאמריקה, אירופה או אפריקה.

צריך לבטל את כל הכדורגל המקצועני בישראל. לומר לאלונה ברקת, איזי שרצקי וגולדהאר שהם מוזמנים לתרום למדינה בדרכים אחרות. להפוך את הליגה לחובבנית באופן רשמי, כשבקבוצות משחקים שחקני בית בלבד שגדלו במחלקות הנוער. כמו לפני 50 שנה. בטוח שיגיע הרבה יותר קהל (שבשבילו משחקים למי ששכח, לא בשביל הטוטו) ויהיה הרבה יותר כיף. פעם בשלושים שנה ננצח איזו נבחרת בינונית או גדולה וכולם יהיו מבסוטים. מה דעתכם?

לעמוד השער של בלוג 'ינון עצבני'