איך נעשיתי ערמומית ויצירתית

מאת: יונית רובין

השבוע היה לי אירוע בר מצווה של אחיינים והחלטתי שאני לא לוקחת את שני הקטנים, אלא רק את שלושת הגדולים והבייבי.

ישי בן החמש היה מאד עירני למתרחש וכל רגע שאל שאלות: "אמא, לכבוד מה החולצות?"

אני: "לכבוד שבת".

ישי:" אבל היום, יום שני?"

אני: "נכון, אמא מתכוננת מוקדם לשבת".

אחר כך יהונתן הבכור התקלח..הברחתי לו בגדים לאירוע. הוא התלבש, אחריו יאיר התארגן ונסעו באוטובוס...יותר מאוחר הצטרפנו שאר המשפחה.

ישי: "לאן יהונתן ויאיר הלכו?" אני:"אה, זה סתם בר מצווה של חבר"... (מה שגם נכון)

"טוב" הוא הפטיר...בינתיים שמואל מתקלח, אני מבריחה לו בגדים והוא מתלבש ויוצא מהצד השני (לחדר הרחצה שני פתחים), ממתין במטבח שישי ואורי ירדמו ואני מתלבשת, מתאפרת ושמה על הבגדים חלוק רחצה ארוך שמסתיר הכל. הם לא חושדים כלל... השמרטפית מגיעה וסוגרת אחריה את הדלת של חדר הילדים....מספרת סיפור ומרדימה, ב' דופק בדלת אני רצה לפתוח והוא המום "מה, עוד לא התלבשת???" ...אני מיד מתפטרת מהחלוק מגבת והוא מגלה שחוץ מנעליים אני לבושה קומפלט...הוא צוחק: "איך נעשית אמא יצירתית".

"מה לעשות", אני מגיבה, "הכל, כדי לא לחולל פרובוקציות מיותרות".

לבלוג פאנץ' אמא