"בחרת בחיים" - מפגש מרגש עם ניצולת שואה

מאת: נטלי כהן נתן וליטל מייכר (בי"ס קפלן פ"ת)

אנו, ליטל ונטלי, רוצות לספר לכם על המפגש במתנ''ס "רמת ורבר" - הסיפור ששמענו מניצולת שואה בשם בלומה אתמול ביום הזיכרון לשואה ולגבורה.

במסגרת שיעורי יחדיו השתתפנו במיזם מיוחד - "ובחרת בחיים", שמאפשר קשר עם ניצולי שואה. יצאנו למתנ''ס להכין יצירות עם קשישים, החמסות שהוכנו נועדו למכירה ולתרומה לעמותה בינלאומית לניצולי שואה. אותו דבר עשתה הכיתה התאומה שלנו (כיתה שאיתה אנו לומדים בימי שישי ב"יחדיו" והיא נמצאת בטקסס) בארצות הברית וגם הם תרמו את הכסף לעמותה בינלאומית.

לאחר מכן נבחרנו (ליטל ונטלי) לייצג את כיתה ו'1. אתמול יצאנו שוב למתנ''ס כדי לשמוע סיפורים על ניצולי השואה.

החוויה שעברה בלומה ולעולם היא לא תשכח:

בלומה שוורצברג נולדה בפולין. כשהייתה ילדה היא הגיעה למחנה ולא היה שם בית ספר. לאחר מכן הקימו בית ספר רק ליהודים. בבית ספר היא התחילה ללמוד עברית, השפה שלה בבית הייתה יידיש. הלימודים היו עם קבוצת ילדים.

בלומה ברחה מפולין לרוסיה ושם הגיעה למחנה מעפילים. כשהגיעו, נתנו להם זריקות ותרופות מפני שהגרמנים לא רצו שהם יביאו מחלות וכינים.

בלומה סיפרה גם, שבביתם הם התגוררו עם עוד משפחה אחת. אבא שלה הלך ברחוב וראה איש שהיה נראה רעב וחסר בית, הוא אמר לאיש לבוא לביתם והאיש בא, כל יום הוא היה הולך ומביא מים, ואמא של בלומה התעקשה לתת לו מספר של מטבעות. האיש אמר לה שהוא זה שחייב להם, הרי הם נתנו לו מקום מגורים, אך בכל זאת היא התעקשה והביאה לו את הכסף. לאחר שברחו לרוסיה אבא של בלומה ראה בן אדם ברחוב, אותו בן אדם התחיל לחבק את אבא שלה, הוא לא הבין מי זה ולמה הוא מחבק אותו - אותו האיש אמר לו שהוא זה שהתגורר אצלו.

עד גיל 11 בלומה לא למדה, אולי קצת. היא נכנסה לאיזו כיתה והתחילה ללמוד אך לא סיימה תיכון, עד גיל 15 למדה (עד כיתה ח') ואז בלילה הלכה ללמוד בתיכון. וביום כשלא למדה המנהל של בית ספר ראה שבלומה מאד כישרונית בנגינה וציור. מנהל בית הספר רצה שהיא תלמד ילדים, לפי הכישרונות שלה. בלי לדעת חומר לימוד בלומה ידעה לנהל את זה.

בלומה סיפרה שהיה ילד אחד שנתפס לתוך תאי הגזים ואמו דחפה אותו החוצה, הוא הצליח להתחבא וגם להישאר בחיים. וכול פעם שהוא היה רואה מישהו עם חלוק לבן הוא היה בורח כי זה נורא הפחיד אותו בגלל הסיוט שעבר, ומה שעשו לאמו.

וכך עברו שלוש שנים...בלומה הגיעה לארץ ישראל, התחתנה והשלימה בגרות, למדה באוניברסיטה וקיבלה תואר שני והצליחה. יש לה שלושה ילדים ותשעה נכדים.

את התמונה הזו ציירה בלומה מהזיכרון שאביה סיפר לה. אביה סיפר לה שכשפרצה מלחמה אז הבריונים הפגיזו את פולין ואת ביתה. אמה ואחותה היו בחוץ. ואביה בחוכמתו תפס אותה במהירות והם התחבאו מתחת למדרגות. כשאמה חזרה, היא מצאה בית הרוס, היא בכתה, צעקה ולא רצו לעזור לה לחפש את משפחתה. אמרו לה: ''אין דבר כזה. הם מזמן מתו, הבית נחרב אין לך מה לחפש''. היא התעקשה ובסוף מצאו אותם שלמים - בלומה אפילו לא נפגעה וגם אביה לא נפגע.

המפגש היה מרגש ומרתק, היה מעניין לגלות ולשמוע את העדות ולהכיר את בלומה ואת יצירותיה.

לבלוג של כיתה ו'1