"תודה לחגית ממשאבי אנוש"

מאת: ינון בוים (עריכה - גור מיטלמן)

עבודה בעיניים - חלק א': "ותודה לחגית ממשאבי אנוש"

לא ייאמן, אבל גם בשנת 2015 עדיין קיים המונח, ועוד בחוק (!) - "יחסי עובד-מעביד". "מעביד"? חשבתי שהעבדות הסתיימה בתקופת לינקולן. כנראה שאנחנו אמנם יצאנו ממצרים, אבל מצרים עדיין לא יצאה מאיתנו. נדמה כי השימוש במונחים כגון "מעביד" איננו מקרי ונועד כדי להנציח מצב של עליונות ברורה של ה"מעסיקים" על פני ה"עובדים". מדוע? בואו ונראה.

להערכתי, יחסי עובד-מעביד ותופעת העובדים השכירים ייעלמו מעולמינו במוקדם או במאוחר, אולי כבר בעשור הבא. אבל כל עוד התופעה קיימת, אני רוצה להצביע על כמה דברים מעצבנים, מטרידים ומשעשעים, בנוגע למה שאנו נוהגים לכנות "מקומות עבודה". כן, יש לי הרבה מאוד מה לומר בנושא. הטור הזה הוא רק הראשון בסדרה, ומוקדש ברובו למשאבי אנוש.

נתחיל מהתחלה, ומה זה אומר התחלה? חיפוש עבודה. ומה זה אומר חיפוש עבודה? ראיון עבודה. רגע, מי מראיין את מי? עצם המושג 'ראיון' כבר בא להבהיר מי כאן הבוס. בוס? רגע, אני עדיין לא עובד כאן... אז יש לי רעיון – בואו לא נשתמש במילה ראיון. בסך הכל מדובר בפגישה בין נותן שרות פוטנציאלי למקבל שרות פוטנציאלי. אף אחד לא נולד מעל אף אחד אחר, ואף אחד לא שווה יותר. ועוד משהו, אף אחד גם לא עושה טובה לאף אחד.

טוב, הגענו לפגישה (אפשר כבר להפסיק להגיד 'ראיון'?). לעתים הפגישה הראשונה היא עם המנהל הפוטנציאלי, שזה עוד בסדר, שכן לפחות חלק מהפגישה עשויה להיות מקצועית ועניינית, אבל פעמים רבות מדובר בנציגה ממחלקת משאבי האנוש של החברה (וגם אם לא, זה יקרה בפגישה השנייה...). ואז, אתה מוצא את עצמך יושב מול בחורה מושלמת בת עשרים ומשהו ששואלת אותך מהם החסרונות שלך. כן כן, חוות הדעת שלה עשויה לקבוע אם תתקדם לשלב הבא או לא. נתקלתי כבר בעבר גם בלא מעט במקרים שבהם נציגת משאבי האנוש פסלה על הסף מועמדים רציניים עם ניסיון מוכח לתפקידים בכירים מאוד בחברה, רק בגלל שהם לא ידעו בדיוק היכן הם רוצים להיות בעוד 10 שנים (אתם יודעים?), או היו מתוחים מדי במהלך הפגישה, או פשוט ישבו בשילוב ידיים (אין הרי טעות גדולה מזו!). במלים אחרות, הם התנהגו בפגישה בצורה שלא תואמת את "הכללים" שרשומים לה במדריך השלם למראיין.

השאלה הכי נפוצה בראיונות עבודה היא כנראה: "מהם החסרונות (או החולשות) שלך?" ובכל זאת, יש את אלה שמנסים להתחכם ולנסח את אותה שאלה בצורות אחרות כדי "להפתיע" את המועמד, למשל: "בשיחותיך עם המנהל הקודם שלך, האם עלו היבטים מסוימים שבהם אתה צריך להשתפר?" ועוד משהו בקשר לדרישות האלה שאתם מציבים למועמדים חדשים: מקצועיות, אמינות, יחסי אנוש טובים, ניסיון, נכונות לשעות נוספות וכו' וכו'... תגידו: האם כל העובדים בחברה עומדים בדרישות האלו? כי אם כן, אז באמת שיהיה לי קשה כעובד בינוני להשתלב בחברה שבה כולם מושלמים...

טוב, התקבלנו לעבודה. רגע, מה זאת אומרת "התקבלנו"? מדוע לא אומרים שמקום העבודה התקבל אצלנו? מדוע המעסיק מניח שבעוד לו, למעסיק, יש מס' רב של מועמדים ואפשרות בחירה מגוונת, המועמד הוא מסכן שצריך להיות אסיר תודה על כך שהמעסיק נותן לו להיכנס יום יום בשעריו?

אז ככה: השימוש במכבסת המלים "יחסי עובד מעביד", "ראיון עבודה", ו"התקבלת" איננו מקרי כלל ועיקר. זהו חלק מהאתוס שהמציאו המעסיקים כדי להביא למצב של עליונות ברורה של מקום העבודה על פני העובדים, במקום המצב הבריא והטבעי יותר: שוויון. ומדוע מקום העבודה זקוק לעליונות? כי כך הוא יבטיח תלות מוחלטת של העובד במערכת, ויכולת שליטה אבסולוטית בעובד (למה אתם חושבים שאתם מקבלים לפטופים וסמארטפונים מטעם העבודה?). זה גם לא מקרי שמועמדים אינם נוהגים לשאול את מקום העבודה הפוטנציאלי מהם חסרונותיו והאם מקום העבודה נכשל אי פעם במשהו. זה האתוס: אנחנו צריכים להיות אסירי תודה, ואסירי תודה לא שואלים שאלות קשות.

טוב, התחלנו לעבוד. חשבתם שסיימתם עם משאבי אנוש? הצחקתם אותם. מכירים את האחראיות על הרווחה ו/או על ארגון האירועים בחברה? תגידו, יכול להיות שהן עובדות בשב"כ או במוסד? פשוט לא ברור לי למה צריך להודות להן כל הזמן. התפקיד שלהן הוא ליזום פעילויות רווחה ולהפיק אירועי חברה ועל זה הן הרי מקבלות שכר. מדוע עלינו להודות להן כל פעם שיש יום גיבוש? אף אחד לא מודה בתדירות כזאת למהנדסים, אנשי כספים, פועלי ייצור, מנהלי פרויקטים וכדומה. ההסבר היחידי לכך הוא כנראה שעיסוקן הוא בכלל בנושאים סודיים, ואת אירועי החברה הן מארגנות בזמנן החופשי, ועל כך התודה.

אז בפעם הבאה שמישהו מודה לחגית ממשאבי אנוש על הטיול הנפלא לגליל העליון, תשתדלו בבקשה לא להפריז במחיאות כפיים סוערות...

עד כאן חלק א' על מקומות עבודה – המשך יבוא...

הערת מערכת מס' 1: על משאבי אנוש אפשר לעשות תכנית בידור/סטאנד-אפ שלמה: מכירים את ההודעות האלו ממשאבי אנוש: "לחיים כץ ממחלקת חידוד עפרונות נולד בן במזל טוב" - אז מה אכפת לי? מה אני אמור לעשות עם זה?...

הערת מערכת מס' 2: ישנם גם דברים מאד יפים שעושים במשאבי אנוש, אבל חומר זה אינו מתאים לבלוג בעל אופי סאטירי/פילוסופי.

לעמוד השער של בלוג 'ינון עצבני'

עריכה: גור מיטלמן

יש לכם שאלות, בקשות או רעיונות? מוזמנים לפנות למערכת כאן