על השואה - ממקור ראשון

מאת: עמית סיידה ובר שתי מכיתה ה'1 (בי"ס קפלן פ"ת)

ביום השואה נפגשנו עם ניצול השואה רוני מאור, תושב פ''ת. את המפגש המעניין ארגנו עבורנו עובדי המתנ''ס "רמת ורבר". רוני שיתף אותנו על מה שהוא חווה בזמן השואה. לרוני יש סיפור חיים מרתק ומותח שחווה מגיל שנתיים.

בזמן המלחמה בהולנד הנאצים שדדו והשפילו את היהודים, שכל שבוע הם היו צריכים למסור רכוש מביתם, כגון: שעונים, כספים, אופניים ועוד. ומי שלא הביא לקחו אותו למחנות. ליהודי אסור היה לעבוד בתפקידים רבים כמו מורה, שופט, מרצה באקדמיה. למעשה את כל התפקידים אסרו על היהודים.

כל שבוע יצאה הוראה חדשה, כמו: ליהודי אין להיכנס לחנות של הולנדי, וחנויות של יהודים היו מועטות. כל יהודי היה חייב לענוד טלאי צהוב מקדימה ומאחורה, כדי שידעו שאתה יהודי, וליהודי אין בטחון. אסור ליהודי ללכת לאף מקום. אפילו ילדים, תינוקות ומבוגרים - כולם נשלחו למחנות עבודה!

באחד הימים בערב דפק חייל גרמני בדלת ובא לקחת את רוני בן ה-4. אמו רצתה ללכת אתו, ולא הרשו לה בגלל שהיא מורה, אך היא התווכחה. לקחו אותם ברכב כמו שאנו מכירים היום, אמבולנס , ובסוף שחררו את רוני ואמו לביתם בשל כך שאמו מורה. עליהם היה עוד לחזור לשם ביום מן הימים. כשחזרו לביתם, אימו של רוני הבינה שזה סיכון גדול וביקשה מדודו (אח שלה) שהיה במחתרת, למצוא מקום מוגן עבור בנה.

כאשר רוני פגש את דודו, הדוד שאל: "רוני, אתה רוצה לטייל? בגינה?", ורוני ענה: "ליהודים אסור לטייל". הדוד אמר: "מותר לך לטייל, מותר לך לראות גינה". רוני הרגיש ברקיע השביעי...הם הגיעו לגינה ושם חיכתה אישה אשר רוני לא מכיר, וכעבור זמן מה לאחר שדודו של רוני דיבר עם האישה, הדוד אמר: רוני, אני ממהר לפגישה, אתה תישאר עם האישה".

רוני טייל עם האישה, והאישה הנחמדה הציעה לרוני לטייל ברכבת. רוני אמר גם לה: "אבל אסור ליהודים לטייל ברכבת ". האישה ענתה: "ברכבת הזאת מותר לטייל". הם עלו לרכבת והגיעו לכפר כשלהו, ונכנסו לתוך הבית. לאחר חצי שעה, האישה אמרה לרוני: "אסור לטייל בגינה, אסור לנסוע ברכבת, ואתה תישאר פה עד סוף המלחמה". רוני בכה וצרח במשך 4 שעות...

האנשים שהסתירו את רוני ושמרו עליו היו נוצרים. כך הם לקחו והצילו ארבעה ילדים יהודים, בנוסף לרוני. הנאצים הוציאו להורג כל מי שהחזיק יהודי. ראש המשפחה הודיע שיש חיפוש לאיתור יהודים, והם "שברו את הראש" מה עושים - היה להם ברור שאת חמשת הילדים היהודים לא זורקים.

האיש החביא 2 בנות ו-3 בנים. הגדולה שהייתה בת 16, עשתה את עצמה עוזרת בית שאינה יודעת דבר, רוני היה בן 4 וחצי, שני הבנים נשלחו למשפחה אחרת, וראש המשפחה אמר: "החיפוש ב-7 בבוקר, רוני ואחיו יהיו מתחת לשמיכה, הם יעשו את עצמם ישנים... אם הכול עובר בשלום, הכול טוב".

למחרת בבוקר הנאצים באו ודיברו עם עוזרת הבית ולא קיבלו ממנה מידע, אם הבית אמרה לנאצים שיש לה 2 ילדים ישנים, שיעשו חיפוש אבל בשקט ולנאצים נפגע האגו ואמרו: "גם לנו יש ילדים בבית. ואנחנו יודעים איך להתנהג איתם".

לאחר המלחמה, התחילו להגיע הורה אחר הורה לקחת את ילדיהם בחזרה. נשאר ילד אחד ושמו רוני, שאף אחד לא הגיע לחפש אותו ולהחזירו הביתה...הזוג הנוצרי- ההורים החדשים שלו, רצו לאמץ את רוני.

אמו הביולוגית של רוני נשלחה למחנה ריכוז. שם העלו את החולים והזקנים לרכבת ומשם לאונייה וישר לבית חולים. אמא שלו הייתה שנה בבית חולים, היא לא הפסיקה לשאול איפה רוני שלה,.ואם הוא חי?

יום אחד, הדודה נכנסה לתוך הבית של הנוצרים ורוני ישר צעק "דודה רות!". דודה רות עשתה "מבחן" לרוני- מתוך 50-70 תמונות באלבום ביקשה שיזהה תמונתה של אמו. כעבור כמה דקות רוני עצר באחד הדפים ואמר: "זאת אימא שלי"!! דודה רות הייתה בהלם! רוני צדק!

כעבור 3 חודשים רוני עלה לארץ והוא היה מאושר שהוא פה. רוני מאמין עד היום שלא תהיה יותר שואה כול עוד אנו פה ויש לנו מדינה.

בסוף המפגש, ניגשנו אל רוני ושאלנו: מה הזיכרון הכי חזק שלך מזמן השואה? תגתשובתו הייתה: "החייל הגרמני שעומד בפתח הדלת".

בהמשך, המתנ''ס ארגן לנו פעילות נוספת: שירה עם זמר. שרנו שירי גיבורים - 13 שירים, ומתוכם: "שיר למעלות", "ים הרחמים", "שהלב בוכה", "בתוך" ועוד...

המפגש עם רוני עבורנו היה מפגש מרגש ומשמעותי ביותר, כך גם השירה בסיום הפעילות.

אנו מודים לרוני מאור, ניצול שואה, ולעובדי המתנ''ס - היה יום עצוב ומרגש.

לדף הראשי של בלוג כתבים צעירים – בי"ס קפלן פ"ת