על הכביש לא מהמרים

מאת: יניב הדרי

הסטטיסטיקה אומרת שברגע שאנו עולים על הכביש אנחנו בעצם מהמרים על החיים שלנו! כמה פעם קרה לכם שמישהו התקשר אליכם ואמרתם לו: "אח שלי כבר אני אתקשר אליך מהרכב ברגוע".

ברגוע? לנסוע בכביש זה כמו לעשות יום כיף בג'ימבורי לחבורה של ילדים עם בעיות קשב וריכוז שלא לקחו ריטלין. לנסוע בכביש זה כמו להיכנס ליציע של אוהדי בית"ר ירושלים עם צעיף של הפועל ת"א -  אתה יכול להיכנס אבל אתה לא יודע איך זה יסתיים.

כאשר אני יוצא בבוקר לעבודה אני רואה בחור שמתגלח תוך כדי נסיעה, אני רואה בחורה ששמה אודם בשפתיים ומתאפרת כדי שאם יתפוס אותה איזה שוטר חלילה היא תוכל להתרפק עליו בצורה חושנית כדי שיוותר לה. או גברת ששולחת הודעות ווטסאפ תוך כדי נסיעה וכאשר תופסת אותה ניידת משטרה היא מנסה להסביר שהרגע הודיעו לה שסבתא שלה נפטרה, ושעבר עליה יום קשה ושהיא אם חד הורית, ושהיא בדיוק בדרך לכימותרפיה...ועוד שלל סיפורים ומעשיות.

נכון שזה נורא  מסקרן לדעת מה עומד מאחורי הצלצול של ההודעה אבל זה יכול לחכות עד שתגיעו ליעד. אלא אם כן רוצים תמונת שער בצבע של רכב מעוך ולוויה מרגשת.

אני לא הייתי רוצה שמתנדבי זק"א יגרדו אותי עם שפכטל מהכביש, לא הייתי רוצה שהילדים שלי יכירו אותי מהתמונות, לא הייתי רוצה שביטוח החיים שלי יופעל כל כך מהר.

רוצה להמשיך לחיות, לחייך כל בוקר למרות המינוס בבנק, לצחוק עם הילדים למרות שלפעמים הם מוציאים מהכלים, לא לומר לאשתי שאסור לה לעלות על ההגה כי יש נהגים הרבה יותר מסוכנים ממנה.

נכון, אנו מדינה עם מזג חם, רוב הזמן עצבניים, וכנראה שרק בתוך הרכב אנחנו פורקים את כל התסכולים שלנו. יכול להיות גם שלתוכניות ברדיו יש השפעה על הנהג הישראלי? שומעים זהבי עצבני - רק מהשם חוטפים עצבים, מעבירים לרדיו לב המדינה ישר לאליקו - שומע אותו אתה טס על 200 קמ"ש בשביל להגיע הביתה, רק לא לשמוע... מעביר לתוכנית הספורט ברדיו ללא הפסקה - רון קופמן נובח על מאיר איינשטין שפותח פה ג'ורה על אריה מליניאק... איך אפשר לא לחטוף קריזה מדבר כזה? ואז מעבירים לגלגל"צ לשמוע שירים ברגוע, אבל כאשר שומעים את דיווחי התנועה על עומס תנועה של 40 דקות בדיוק על הציר שלך, הפיוזים כבר נשרפים ולא רואה בעיניים.

חברים - סעו בזהירות, כבר נהיה משעמם לקרוא בעיתון על תאונות דרכים!

לבלוג של יניב